יום שני, 12 בדצמבר 2011

ושוב צ׳יטוואן

אחרי שתיאמנו לעצמנו כרטיסי טיסה לבורמה והרגשנו שהשהייה בקטמנדו לא עושה לנו טוב, החלטנו לחזור לשמורת הטבע של צ׳יטוואן.
נסיעה קצרה של שש שעות ואנחנו בחזרה בטבע, במלון בו ביקרנו לפני כמעט חודשיים ״park side״ האהוב.
היה כיף לפגוש שוב את צוות המלון החביב, לטייל ברגל לאורך הנהר בסיבוב שכבר עשינו בעבר ולשחק בחול בנקודת התצפית על השקיעה על גדות האגם.
הפעם גם זכינו בכמה חוויות יחודיות -
פגשנו את לארי, לארי הוא מאוסטרליה הוא מאמן חיות אבל לא חיות בית כמו כלבים וסוסים אלא חיות בר. הוא עובד הרבה עם גני חיות בעולם ואפילו ביקר אצלנו בספארי ברמת גן. לפארק הלאומי בצ׳יטוואן הוא הגיע בהתנדבות כדי ללמד את המהוטים, נהגי הפילים, כיצד לעבוד עם חיות הענק האלו מבלי צורך להשתמש באלימות או במקלות.
שוחחנו עם לארי והוא לימד אותנו המון על בעלי החיים וגם ראינו איך הוא עובד עם מאלפי הפילים.
שיחקנו עם פילה תינוקת - בפעם הקודמת שביקרנו במרכז האימון של הפילים ראינו את הפילה הקטנה ששם (היא בת 6 חודשים) אבל בגלל ריבוי המבקרים היא נשארה רחוקה מאיתנו. הפעם הגענו והינו כמעט לבד. הפילה הגיעה אלינו, יצאה מהגדר וממש שיחקה איתנו. קשה לתאר את הכיף הגדול שבמשחק עם יצורה חמודה כל כך.
ראינו נמרים!!!
התלבטנו מאוד כיצד לצאת ולצפות בביקורינו זה, בחיות הבר. בין האפשריות שעמדו היתה הליכה רגלית בג׳ונגל, שייט ארוך בקנו, טיול של יום בג׳יפ או רכיבה ארוכה על פיל.  החלטנו להמר על פיל ואכן זה היה הימור מוצלח. קמנו מוקדם בבוקר נסענו לנקודת תחילת המסלול ועלינו על ״פוג׳ה״ הפילה של המלון שלנו. הפעם, בנגוד לפעמים הקודמות, יצאנו לדרך רק אנחנו והפילה, ללא תיירים נוספים. בהתחלה לא ראינו כלום. סבך העשב בעונה הזו גבוה מאוד. הפילה מפלסת דרך בין שיחי הענק ואז פתאום ראינו צבי ענק, עם קרניים גדולות,  ממש לידנו. ממשיכים בדרך והנה שני קרנפים, אמא ובן מלחכים להם עשב בהנאה ואנחנו על גב הפיל יכולים ממש להתקרב. ממשיכים בדרך ומנסים למצוא חיות בר ואז זה קורה. בין העצים והסבך ענבלי מזהה נמר אמיתי. מפנים את תשומת ליבו של המהוט ומתחילים לרדוף עם הפיל אחרי הנמרים (היו שם שניים, זכר ונקבה). הפילה רצה בסבך ואנחנו מגוננים על הראש שלנו מענפי העצים וצופים בתדהמה בחיות הבר המופלאות והיפות האלו. כחמש דקות הלכנו אחריהם עד שנעלמו ואנחנו המשכנו בדרכנו בתחושת סיפוק גדולה ובהתרגשות רבה שלא שכחה הרבה זמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה