You welcome to our ETSY shop

יום ראשון, 20 במאי 2012

מידע על תאילנד, כולל טיול של 12 יום ברכב שכור בצפון עד בנקוק

זהו, הנה העדכון האחרון של טיולנו בן השנה בדרום מזרח אסיה.
השתדלנו לעדכן באתר למטייל ולהעביר הלאה את המידע שצברנו.
כרגיל אתם מוזמנים גם לאתר שלנו www.pelegintheworld.blogspot.com
הגעה הגענו לגבול בנסיעה של ארבע שעות מלואנג נאמתה שבלאוס. מהגבול לקחנו אוטובוס לצ׳אנג ראי ומיד לצ׳אנג מאי.
היה יום מתיש שהתחיל בשעה 08:30 בבוקר והסתיים בשעה 21:30 במלון בצ׳אנג מאי.
צ׳אנג מאי והאזור
לינה
ישנו ב Kalare night bazaar guest house 053.820320/272067
נמצא במרכז העיר ליד שוק הלילה נקי ומסודר. שילמנו 650 באט ללילה.
טראק
לקחנו טראק של 3 ימים בשבטים שמתגוררים באזור ונהננו מאוד.
את הטראק לקחנו דרך סוכנות israel669 053.820902. הטראק כלל 3 ימים של הליכה לא קשה,שייט ברפסודות במבוק,
טיול פילים קצרצר, לינה בכפרים ואוכל מקומי.
פסטיבל הסונקראן
השתוללנו ונהננו בפסטיבל הסונקראן. חגיגה אדירה של השפרצות מים. שווה להגיע במיוחד. לא לוותר.
המוקד הוא סביב העיר העתיקה. מומלץ. מומלץ. מומלץ.
דוי סוטפ
ביקרנו במקדש והתרשמנו ממנו ומהנוף סביבו. כניסה 30 באט. מונית הלוך וחזור כולל המתנה 400 באט.
יום סיור מקדשים ומפעלים
לקחנו טוקטוק לסיור בעיר, שילמנו 400 באט לסיור של חצי יום.

טיול של 12 יום עם רכב שכור מצפון תאילנד ועד לבנקוק
בהמלצתו ובהדרכתו המסורה של ישראל מסוכנות הנסיעות Israel669 החלטנו לטייל במשך כשבועיים באזור צפון תאילנד עד שנגיע לבנקוק. העזרה של ישראל הייתה מקצועית מאוד, הוא ישב איתנו זמן רב ללא תמורה וסייע בסימון הדרך על מפה. שכרנו דרך חברת באדג׳ט ושילמנו 1,700 באט ליום כולל ביטוח לרכב Toyota vaios.
יום 1
יצאנו בשעה 09:00 מכיוון צ׳אנג מאי והגענו למקדש הלבן (Wat roung khun) שליד צ׳אנג ראי. המשכנו למוזיאון האופיום 212 (ככה הוא נקרא). לא מאוד מעניין. כניסה 50 באט והמשכנו לנקודת תצפית על משולש הגבולות בין תאילנד, לאוס ומינמאר. משם המשכנו למאסאי (Maesai) כדי לעבור את הגבול לבורמה על מנת להאריך את תוקף הוויזה שלנו (תהליך מגוחך, אך קצר - מחתימים את הדרכו ביציאה מתאילנד. עוברים לצד השני של הגשר בחדר בצד המינמארי מחתימים את הדרכון פעמים לכניסה ומיד ליציאה וחזרים להחתים אותו בכניסה לתאילנד. בצד המינמארי צריך לשלם 500 באט לכל דרכון).
לינה
ישנו בלילה במלון בוטיק מצויין וזול במאסאי Maekhong delta boutique hotel 053.642517 שילמנו 900 באט לכולנו, כולל ארוחת בוקר גדולה וחדר מקסים וגדול.
יום 2
התחלנו במערת הקופים (Pum pla, כ 11 ק״מ דרומית למסאי, על כביש 1). שתי מערות, מקום פולחן וגן חיות קטן.  המשכנו לדוי טאונג (Doi thung) - שם ביקרנו ב 3 אתרים. 1. גני המלכה - גנים מרהיבים שהקימה המלכה למען אלו מבני עמה שלא יכולים לצפות לראות צמחים מכל העולם. 2. הווילה המלכותית - בית בסגנון שוויצרי שבנתה המלכה. במקום הסבר מרתק עם אוזניות. 3. מרכז השראה - על פועלם של בני משפחת המלוכה למען תושבי האזור - מעניין מאוד. שילמנו 190 באט כניסה לאדם לכל 3 האתרים. ילד חצי מחיר. בילנו שם כחמש שעות כולל ארוחת צהרים. המשכנו בנסיעה לדוי מא סלונג (Doi mea salong), הדרך מדהימה ביופיה. בערב הסתובבנו קצת באזור.
לינה
מלון baan see see 081.8828463 053.765053 חדר קטן אבל מושקע ונקי. שילמנו 600 באט ללילה.
יום 3 
בבוקר הסתובבנו באזור הכפר דוי מא סלונג. טעמנו הרבה סוגי תה, ביקרנו במוזיאון לזכר המלחמה עם הסינים (לא מאוד מעניין) ועלינו עם הרכב לתצפית מרהיבה מהפגודה שמעל לכפר. המשכנו לטה טון (Tha Ton) וביקרנו בפגודה המרהיבה שמעל לעיר - מומלץ. ביקור בפארק לאומי שבתוכו גייזר ומרחצאות מינרלים. שם הפארק Doi Fah Hom Pok - מאוד נהננו.
לינה
ישנו בדוי אנגקאנג - מלון ללא שם. בסיס למדי.
יום 4
בבוקר טילנו בפרויקט המלך שבדוי אנקנג - גנים מרהיבים ביופייים עם חקלאות מרהיבה, צמחי נוי ונוף משגע. כניסה 50 באט למבוגר, ילדים חינם - לא להחמיץ. את המשך היום בילינו בניסיון לא מוצלח להגיע לפאי מבלי לרדת בכביש לכיוון צ׳אנג מאי - ניסיון שלא עלה יפה. בסוף הגענו לפאי מדרך המלך הפתלתלה והארוכה מאוד רק בשעה 21:00 בלילה.
לינה
מלון Home Inn Pai 053.699578 089.9509687 089.5578272 מלון מעולה ומומלץ מאוד.
יום 5
בילוי בפאי והאזור - בבוקר נסיעה לכפר הסיני - משעמם, ובילוי במפל נחמד אבל בלי הרבה מים. אחרי המפל נסענו לקניון השחור ועשינו סיבוב קצרצר. היה נחמד בערב הסתובבנו בשוק והיה חביב למדי.
לינה
אותו מלון כמו ביום הקודם.
יום 6
בבוקר נסיעה למערת טאם לוד (Cave lodge). כניסה כולל סירה והדרכה 550 באט. היה סיור מרתק. מערת הדגים (Tham pla NP) - לא שילמנו כניסה, היה יפה והיו הרבה דגים אבל זו לא ממש מערה. אחה״צ - ערב טילנו בתוך העיר בשוק, במקדש וליד האגם
לינה
במה הונג סון (Mae hong son) במלון Hong son hotel 053.695230
יום 7
בבוקר יצאנו לטיול בכפר פחות מתוייר של ארוכות הצוואר וגדולות האזניים. יוצאים ממה הון סונג לכיוון דרום ופונים ימינה צמוד למפעל גדול. מגיעים לרציף סירות (500 באט לסירה הלוך חזור ו 250 רופי כניסה לכפר). הגענו, טיילנו בכפר ושוחחנו עם אנשים. בהמשך נסענו למפל מה סורין (Mae surin) - סטיה גדולה מהדרך. המפל בקושי זורם בתקופה זו של השנה ורואים אותו ממרחק רב.
לינה
מה סראינג (Mea sariang) במלון Northwest Guest house 089.7009928 086.6704286  חדרים קטנים מעץ. אבל נקי, אווירה טובה ומשפחה מקסימה שמנהלת את המקום.
יום 8
כניסה לפארק לאומי Mae Nago ושחיה בנהר נחמד. בדרך צפיה במחנה פליטים בורמזי ענק. הגעה למה סוט (Mea sot) הגעה לגבול עם בורמה ושיחות עם אנשים באזור על המצב המורכב.
לינה
מלון  Poonnagunn 055.534732-3 מלון נקי עם חדרים יפים וארוחת בוקר טובה.
יום 9
בבוקר טיול לשוק הקרוב לגבול עם הרבה סחורה ממינמר. נסיעה של כ 40 ק״מ והגעה לפארק לאומי ורחיצה במפלים ובריכות. נחמד מאוד. בערב הגעה לסוקותאי.
לינה
ב Sabaidee House 055.616303 089.9883589 , חדרים שפזורים בגינה טרופית. נחמד מאוד.
יום 10
בבוקר סיור עם הרכב בסוקוטאי העתיקה - מאכזב ולא מאוד מעניין (כנראה בעיקר בגלל שכבר ביקרנו באנגקור וואט). כניסה 500 באט. בהמשך נסיעה ארוכה מאוד (שש שעות) לקנצ׳אנאבורי
לינה
מלון Thai garden inn, (פרטים ניתן למצוא כאן http://www.thaigardeninn.com) בקתות עץ יפות ומטופחות מעבר לנהר קוואי. יש גן בריכה נעימה מאוד. מומלץ.
יום 11 בילינו לנו באזור קאנצ׳אנבורי. טילנו עם הרכב בשדות שמסביב לעיר וביקרנו במוזיאון המלחמה (משעמם ומוזנח) ובגשר על נהר קוואי.
לינה
אותו מלון כמו ביום הקודם.
יום 12
נסיעה נינוחה בחזרה לבנקוק
לינה
מלון New siam 2 פרטים על המלון ניתן למצוא כאן (http://www.newsiam.net).

הטיול היה סיום מוצלח לשנה הנפלאה והמרגשת שעברנו והוא מומלץ מאוד. כרגיל עוד המון מידע ניתן למצוא באתר המשפחתי שלנו www.pelegintheworld.blogspot.com
להתראות בטיול הבא
משפחת פלג

מקומות בהם ישנו במהלך הטיול

הנה הרשימה המלאה:
הודו  
1. דלהי, מיין באזאר, הארי ראמה גסט האוס - כ 4 ימים - מלון די מגעיל בתוך איזור צפוף ורועש.
2. לילה אחד ברכבת בדרך לדארג׳ילינג - נוח יחסית, מסתגלים.
3. דארג׳ילינג, בית ששכרנו (Anoo here?) - כחודש - חדר גדול אחד, שירותים-מקלחת ומטבחון קטן. די קר אבל במהלך החודש הספקנו להכניס בו קצת אווירת בית - הריחות שלנו, צלחת עם פירות על השולחן וציורים של הילדים על הארון.
4. פאלינג,מלון קאבור (למה?,ככה!) כ 4 ימים - חדר קטן, חשוך, סביר.
5. קאצ׳פרי גומפה,  Home stay  (גרנו בתוך משהו שנראה כמו קופסאת קרטון, במיטות שלא החליפו בהן מצעים וחיו בהם הרבה פשפשים...) כ 6 ימים.
6. יוקסום, מלון יאנגרי גאנג  - כשישה ימים (מלון נחמד, חדר מצופה עץ, הפסקות חשמל חוזרות ונשנות ולילות רועשים במיוחד, בגלל צוות של הפקת סרט שישן במקום).
7. נאמצ׳י, Dungmali heritage resort  - כ 3 ימים (סוויטה מקסימה וחדשה, מיקום נהדר אל הנוף, מחיר מצחיק, קיבלנו צעיפי משי לבנים - כאלה שמקבלים במקדשים על ידי הרימפוצ׳ות - כל אחד על צאוורו). 
8. ניו ג׳ליפוריTirupati Lodge מלון חדש, יחודי בכך שהוא נמצא בתוך ערמת אשפה  - לילה אחד.
9. לילה אחד ברכבת בדרך לדלהי (לצד משפחה מרובת ילדים, שעשתה הרבה רעש ולכלוך).
10. דלהי, מג׳נו קטילה, וונג דאן האוס, איזה אזור מדהים לעומת המקום הקודם בדלהי - כ 7 ימים (חדר נחמד ונקי אבל מאוד קטן).
11. לה, לארי גסט האוס - כ 7 ימים (חדר פשוט אך נחמד מאוד, חצר מקסימה בחוץ עם גינה אורגנית, בו אכלנו סלט ירקות אורגני וטרי כל בוקר).
12. אלצ׳י, גסט האוס - לילה אחד (מלון חביב, היינו בו לבד, ללא מים חמים וללא חשמל).
13. דיסקיט, מלון - לילה אחד (חדר קטן וסתמי).
14. הונדר, גסט האוס - לילה אחד (חדר שווה, מקלחות דלי, אף אחד לא ידע אנגלית).
15. פנאמיק, גסט האוס - 2 לילות (מלון משפחתי חביב, חדר גדול מאוד).
16. סומור, גסט האוס - לילה אחד (חדר קטן ומריח מטחב).
17. לה, גסט האוס ללא שם - 4 ימים (חדר חביב, ללא מים חמים - אנחנו מבואסים שלא שמרו לנו מקום בגסט האוס הקודם).
18. יאנגטן, Home stay - לילה אחד (בסיסי, מזרונים על הריצפה, שרותי קריעה יבשים עם חול, מקלחת דלי משותפת לכל אורחי ה״מלון״, בעלת המקום שמדברת עלינו מול הפרצוף כל הזמן).
19.  אולה, Home stay - לילה אחד (משפחה נחמדה מאוד, הילדים התחברו עם הילד שלהם, שוב - אותה מתכונת שינה כמו אתמול, שוב אותם שירותים).
20. המיס צ׳ופצ׳אן, Home stay - לילה אחד (משפחה נחמדה, מקלחת דלי, אותם שירותים ושינה על מזרונים).
21. אנג, Home stay - לילה אחד (בית של איש החי לבדו, בסיסי מינוס, חדרון קטן עם מזרונים על הריצפה, בערב משחקים משחקי חברה, בבוקר מקבלים לחם הודי שנאפה על משטח אסבסט).
22. לה, מלון קטנטן, חיפשנו המון זמן מלון ולא מצאנו כלום, הכל היה מלא בגלל שיא העונה, בסוף מצאנו משהו עם מקלחת ושרותים משותפים - כארבע לילות.
23. סרינגר, Mount view - איזה יופי של בית סירה, ארוח מלא כולל שתי ארוחות ביום - 8 ימים.
24. דראמקוט, גסט האוס, בסיסי ופשוט לא מצאנו חדר לרונית ולילך ולכן עברנו למחרת הגעתם - 4 ימים.
25. דראמקוט, מלון יפה אבל ממש רחוק, ריחות טחב חזקים. בגלל הגשם הלא פוסק ורצוננו להיות במרכז העיר עברנו שוב - כ 7 ימים.
26. מקלאוד גאנז׳ -קונגה גסט האוס, מלון טיבטי מקסים במרכז מקלאוד גאנז׳, חדרים זעירים אך נקיים. כשעזבנו הכינו לילדים חבילות עם צ׳ופרים לדרך - שלושה שבועות.
27. לילה אחד ברכבת - מפתנקוט לג׳איפור - רעש הרכבת מטרטר בראש כמו מנטרה, ישנים לא רע.
28. אודיפור, גסט האוס - שבוע - גסט האוס משפחתי נחמד, נקי ועם ארוחות ביתיות שוות במיוחד. הילדים מתחברים עם ילדי המשפחה ואנחנו עם המבוגרים יותר.
29. אודיפור, מלון - 4 ימים - חלום. מלון שנראה כמו ארמון, מלא קישוטים, מוקפד, עם ארוחות בוקר מעולות.
30. קומבלגאר, מלון - לילה אחד - כנ״ל.
31. ג׳ודפור, מלון - יומיים - כנ״ל ועוד שבחים רבים!
32. ג׳יסלמאר, מלון - 4 ימים - חביב, נקי, ממוקם בארמון ישן וארוחות בוקר הכי שוות בטיולינו המשותף עם ההורים.
33. פושקאר, מלון העין השלישית - 10 ימים - מקסים, נקי, מקושט ובמחיר מצחיק.
34. דלהי, מג׳נו קה-טי-לה, וונגדהאן האוס - 7 ימים.
35. רכבת לילה לכיוון הגבול עם נפאל - לילה אחד.

נפאל
36. לומביני - 4 לילות. איכסה! למרות שהוא המומלץ ביותר בטווח המחירים הנמוך, מצאנו מלון מוזנח ומטונף.
37. סארוהה, צ׳יטוואן, מלון - 7 לילות - ההפך המוחלט. נקי, מאובזר, מים חמים, חם.
38. פוקרה,מלון-כ-5 לילות - מלון נחמד מאוד, נקי ועם חצר ענקית עם דשא ופרחים.
39. טיקדונגה, מלון - לילה אחד - בסיסי אך יחסית לטרק, בסדר גמור. בית מעץ ופח החדרים נמצאו בכמעיין גשר מעל הדרך.
40. גורהפאני, מלון - לילה אחד - היה קר נורא, המקלחת היתה מפתיעה בזרם שלה ובחום המים, היה קשה לצאת.
41. שיקה, מלון - לילה אחד - כנ״ל.
42. טאטופאני, מלון - שני לילות - מלון יפה ומסודר קרוב למעיינות החמים, בעלי הבית משפחה עם תינוק נחמד שכולנו שיחקנו איתו המון.
43.פוקרה, מלון - כ 7 לילות - אותו אחד מהפעם הקודמת.
44. ראמקוט - לילה אחד - דלות- הום סטיי - אבל אנשים מקסימים ויהל נהנה מערב מהנה של השתוללות עם ילדי המשפחה.
45. צ׳יסופאני - לילה אחד - כנ״ל אך בנוסף - בעל בית לא נחמדה שנחרה בקולי קולות בלילה.
46.  באגנס טל - 3 לילות - כנ״ל אך אנשים מקסימים ורחבי לב.
47. פוקרה, מלון - כ-5 ימים, שוב - אותו אחד, נהננו לארגן לעצמנו ארוחות בוקר גדולות על הדשא, יחד עם זוהר שפגשנו. למשפחה ילד קטן בן שלוש, סוסן, ניסינו לשחק איתו אבל הוא היה קצת מרדן.
48. בנדיפור - מלון - 3 לילות - דל, קטן ולא נקי במיוחד. אבל מה - ארוחות שוות.
49. קטמדנו, מלון -  כשבועיים - נורא - קר, בניין מוזר - כדי להגיע לחדר צריך לעלות 4 קומות ולרדת קומה אחת ללא מעלית, מבאס!
50. צ׳יטואן, מלון - כ - 4 לילות - אותו מלון כמו בפעם הקודמת פ, לאחר לילה אחד שידרגו אותנו והיה אפילו יותר טוב מבפעם הקודמת.
51. קטמנדו,מלון - 2 לילות - same same.

תאילנד
52. בנקוק, מלון - 6 לילות - מלון נקי, נעים אבל במיקום רועש.

מינמאר
53. ינגון מלון - לילה אחד - חדר ענק אבל מגעיל, כנ״ל בעלת המקום ובמקום שורר ריח של ערק.
54. ינגון מלון נוסף - לילה אחד - לא יותר טוב מבחינת התנאים אך יחס יותר אדיב.
55. סלע הזהב, מלון - 2 לילות - נחמד אך רועש מאוד.
56. באגו, מלון - לילה אחד - נחמד.
57. מאנדלי, מלון - 3 לילות - צפוף אך נקי.
58. פין-או-לווין, מלון - שני לילות - חדר ענק אך מדיף ריחות עיפוש.
59. מנדלי, מלון - לילה אחד - אותו מלון נקי וצפוף שישנו בפעם הקודמת במנדלי.
60 באגאן, מלון - 3 לילות - גועל נפש. 
61. קאלו, מלון - 3 לילות - המלון הטוב ביותר במיאנמר. חדר חם, מושקע וארוחות בוקר מדהימות.
62 כפר בטרק, בית פרטי - לילה אחד - קור עז (הגיע בלילה ל0 מעלות), לנו באותו בית עם פרות ועם שותפינו המקסימים לטיול.
63. כפר בטרק, מחסן - לילה אחד (יותר טוב אבל עדיין קררררר ולא ממש נוח).
64. נואנג שו, מלון - כ 6 לילות (חדר עם רצפת עץ, גדול, חביב, עובדי המלון נחמדים מאוד, כשעזבנו - נתנו לילדים חבילת עוגיות ענקית כצידה לדרך). 
65. לילה באוטובוס בדרך לינגון (נסיעה זוועתית - קפיצות, סיבובים, אנשים שמקיאים מסביבינו ואישה מיוחדת אחת, שלכל אורך הדרך, תקעה גרעפסים קולניים).
66. ינגון, מלון - לילה אחד (קיבלנו את ה״דורמיטורי״ כולו לעצמינו, חדר עצום, מקלחת מגעילה, ארוחת בוקר שווה ביותר).

תאילנד
67. בנקוק, מלון - כ 4 לילות (כמו בפעם הקודמת). 
68. קוצ׳אנג, בנוגלוס קטן מאוד - לילה אחד (זוועה!!!! הכל מלא בחול ואין ריצפה פנויה שאפשר לדרוך עליה. חשבתי לישון בשירותים, שהיו גדולים ומרווחים).
69. קוצ׳אנג , בית עץ - כ 5 לילות.
70. קוצ׳אנג, בית עץ בשורה ראשונה ליד הים - כשבועיים וחצי (בקתת עץ, על כלונסאות, חדר רחב ידיים, מרפסת כנ״ל, פשוט ומקסים).

קמבודיה
71. סיאם ריפ, מלון - 3 לילות (מגעיל. חדר גדול מוזנח).
72.בטאמבונג, מלון - 2 לילות (מלון מקסים, חדר מצוחצח ומושקע, קיבלנו צעיפים במתנה כשעזבנו).
73. גופאנג צ׳אנאג, מלון - לילה אחד (לבד במלון, נחמד אך קיטשי, המגבות הרכות ביותר בטיול, אף אחד לא דובר אנגלית). 
74. פנום פן, מלון - 3 לילות (נחמד ונקי, מיקום מעולה מול ארמון המלך והמוזיאון).  וויטנאם
75. צ׳או דוק, מלון צף - לילה אחד (קטן וצפוף).
76. קאן טאו, מלון - לילה אחד (חדר מגעיל).
77. מיט הו, מלון - לילה אחד (חביב).
78. סייגון, מלון - 2 לילות (חדר מקסים,חדש ונקי).
79. דלאת, מלון - 3 לילות (כייף גדול, חוץ מהעישון הבלתי פוסק בלובי המלון, משפחה מקסימה).
80. אוטובוס בדרך מדלאת להויאן - לילה אחד (נוח בסך הכל). 
81.  הוייאן, מלון - 3 לילות (סביר).
82. הוהא, מלון - 2 לילות (סביר).
83. אוטובוס בדרך מהוהא לנין-בין - לילה אחד (נוח יחסית לאוטובוס אך....קימה מוקדמת מידי והזרקות אל הרחוב הנטוש של נין בין, כשגשם יורד).
84. נין בין, מלון - 2 לילות (מקסים).
85. הלונג סיטי - לילה אחד (שוב - לבד במלון, חדר ענק וחדש, אך קר ומנוכר).
86. קטבה, מלון - לילה אחד (עזוב, מגעיל, ישן ודוחה). 
87. מפרץ הלונג, סירה - לילה אחד (יפה אך קטנטן, ישנים כולנו במיטה זוגית אחת לרוחב). 
88. הנוי, מלון - 3 לילות (חדר מקסים, האנשים לא ממש).
89. אוטובוס בדרך מהנוי לפנסאבאן - לילה אחד (זוועה).

לאוס
90. פנסאבאן, מלון - שני לילות (נחמד מאוד).
91. וואנג וויאנג, מלון - לילה אחד (נחמד).
92. וואנג וויאנג, בונגלו - ליד הנהר - שלושה לילות (מקסים אך רועש).
93. לואנג פראבאנג, מלון - 5 לילות (בסיסי).
94. נונג קיאו, בונגלו - 5 לילות (נחמד).
95. לואנג נאמתה, מלון - 3 לילות (מלון חדש ומשופצר).

תאילנד
96. צאנג מאי, מלון - 3 לילות (מלון נקי ונעים).
97. כפר של שבט הקארן, במסגרת הטרק ישנו בבקתת עץ יחד עם עוד 4 תירים בחדר - לילה אחד (בסיסי, משטח קשיח כמו שאני אוהבת).
98. ליד מפל מים רועש במסגרת הטראק - לילה אחד (כנ״ל).
99. צ׳אנג מאי, מלון - 4 לילות (כמו בפעם הקודמת).
100. מאסאי, מלון בוטיק - לילה אחד (חדר עץ מקסים, עם ריח מעולה ומעוצב בטוב).
101. מאי סא לונג, מלון - לילה אחד (חדר קטן אך מקסים).
102. דוי אנגקונג, מלון - לילה אחד (לא משהו).
103. פאי, מלון - 2 לילות (איזה מלון שווה! מצוחצח, מריח מעולה, מעוצב מקסים, פשוט כייף!)
104. מה הונג סואן, מלון, חדר נקי וגדול אבל בלי אופי - לילה אחד. 
105. מה סאר יאנג, מלון, חדר קטן מעץ, בעלי בית נחמדים מאוד - לילה אחד. 
106. מה סוט, מלון נקי ומפנק - לילה אחד.
107. סוקוטאי - גסט האוס, נקי ונחמד - לילה אחד.
108. קנצ'נבורי - בקתות עץ מקסימות, דשא ובריכת שחייה - שני לילות.
109. בנגקוק - גסט האוס נחמד, קרוב לקווסאן אך שקט, בריכה - שלושה לילות.

בדרך הביתה
110. טיסה בדרך מבנקוק לעמאן.

יום שבת, 28 באפריל 2012

צלילי קסטה רחוקים / נתן יונתן

פלורידה היתה זורמת נהרות אביב
ובמבול צפים שני אנשים זרים
בתוך תיבת סובארו
ופתאום בין הוא לבין אני
פתחה בניגונים
קסטה אכולת געגועים
וכל האז וכל השם זרם עם השירים.

הפלורידה הזאת הפרחונית
לא ראתה אפילו בחלום
דליקת שדה של חרציות
טירוף פרגים של דם וארגמן
שיטה פורחת זהובה
שמשגעת אפלולית פרדס זקן
ושכוח אל בקצה המושבה.

הבית זה מקום
שאם אתה חייב לשוב אליו
תמיד פתוחה בו דלת לקראתך
שירים הם לפעמים האהבה
 האחרונה לבית שרחק.

עכשיו שם בטח לילה
פנסי הוויה מאריס
 נדלקים לאורך כביש החוף
הדיונות מחשיכות
חבלי כביסה תופחים
ברוח ים מלוחה
אמא שלי אמרה לי:
ילד כשתיהיה רחוק שם לבדך,
החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך. 

תשים עכשיו קסטה
שנגמע את סם המנגינות
מתוק ומר הבית זה מקום
שאם אתה צריך לשוב אליו
תמיד פתוחה בו דלת לקראתך
שירים הם לפעמים האהבה
האחרונה לבית שרחק.

הבית זה מקום
שאם אתה חייב לשוב אליו
תמיד פתוחה בו דלת לקראתך
שירים הם לפעמים
האהבה האחרונה
לבית שרחק.

יום שישי, 27 באפריל 2012

חוזרים הביתה

כל כולי כבר בחזרה. כנראה שהפנמתי מעט מידי ממה שקראתי על הבודהיזם. פחות הווה. יותר התעסקות ב״מה יהיה?״  הימים האחרונים חלפו לי כמו סרט מהיר, ללא קול. הרגשתי שאנחנו מרפרפים במהירות על ״אתרים״ שרצינו לראות, בלי שבאמת רצינו לראות אותם. התשוקה הבוערת שלנו, התקררה מעט והתחושה החזקה של  ״כזה כבר ראינו״, חזרה ועלתה בי שוב ושוב.  מה, עוד מערה? עוד מפל? עוד פארק לאומי? עוד כפר?  מה עוד נותר, שעוד לא ראינו? וברור לי, שראינו כל כך מעט, רק קצה קצהו של ״הקרחון״,   אבל כל כך הרבה לשנה תמימה אחת. השירים הישראלים ששומעים בדרך, עושים ״להתגעגע״.  שירים ישראלים תמיד מרגשים אותי. אתמול, ערב יום הזיכרון, שומעים שירים דרך המחשב והדמעות זולגות ללא הכרה. כמה רחוק מרגיש המקום הזה מארצנו הקטנטונת. הכל מרגיש לי כאן יותר בזרימה, יותר קליל - גם הקושי. אולי זה רק נראה ככה, כי זה לא שלנו. אין מעורבות רגשית. מי חשב שנסיים את הטיול שלנו כאן, בתאילנד? היו לנו תוכניות מוצקות לחצי השנה הראשונה.  מקום אחר בכל חודש. נוספו אליהם הביקורים המשפחתיים, שהוסיפו גוון מיוחד וטעם מתוק. אחר כך, הכל היה פתוח. התלבטויות. בחרנו בנפאל. מעבר יבשתי. טרקים. אגמים. חיות. נופים עוצרי נשימה. מפגשים אנושיים נעימים. לא מקבלים ויזה נוספת להודו.  שוב התלבטות. מחליטים - תאילנד, בדרך למיאנמר. ואז הכל שוב זורם באיזה סדר מופתי, כאילו ידוע מראש. מיאנמר ואז האיים בתאילנד. ומשם - קמבודיה, ויאטנם, לאוס וצפון תאילנד. אנחנו בתאווה גדולה לראות ולראות, לטעום, להכיר, לדבר, לנסות. הילדים אוספים ידע, ליהל הוא מתערבב לסלט מעניין. והנה אנחנו כאן שוב, בבנגקוק שוקקת החיים, עיר הלילה, ממתינים לטיסתינו בשבת. מה התחדש בי השנה? כתבתי המון ונהנתי מזה בצורה יוצאת דופן.  קראתי כמויות אדירות של ספרים. חייתי בין משפחתי כמעט 365 ימים רצופים, בחדר אחד (קטן בדרך כלל) ולא יצאתי מדעתי (רק לפעמים). חייתי רחוק ממשפחתי המקורית, שכל כך קרובה לליבי ואהובה עליי, והרגשתי פתאום גדולה ולא ״הקטנה״ שאני תמיד (בת זקונים, מה לעשות). עשיתי קורס של קלפי טארוט וקראתי המון על בודהיזם (עכשיו אני צריכה להתמקד בשלב הפרקטי). לא עבדתי, למרות שחשבתי לא מעט על עבודתי, אבל לא השתעממתי ולו לרגע אחד. הסתדרתי עם מעט חפצים ורק פעמים ספורות קניתי לי משהו חדש. דיברתי עם מאות אנשים, בני גילאים שונים, מארצות שונות. למדתי המון והעשרתי את עצמי באין ספור דברים חדשים. זהו, הטיול הגדול הסתיים. זה נשמע דרמטי וזה גם מרגיש ככה. זה מוזר איך הוא סתיים ככה פתאום וכל כך מהר. אבל המסע המרתק שלנו, כמשפחה, כזוג וכיחידים, ממשיך גם ממשיך. איפה שלא ניהיה ומה שלא נעשה. מאחלת לנו נחיתה רכה, המשך פורה של עשייה וחקירה, ובתקווה בקרוב, טיול נוסף. ענבל, בנגקוק.      

יום שלישי, 24 באפריל 2012

טיול בצפון הרחוק

למחרת היום (14.4), אנחנו יוצאים מוקדם בבוקר, באוטו שכור (איזו השתדרגות בתנאים!), לעבר המקום הצפוני ביותר בתאילנד. הדרך מפותלת מאוד, אך הכבישים פה מאוד נוחים ואלעד מצליח בקלות להשתלב בצורת הנהיגה - בצד שמאל. בדרך חולפים על פני ישובים קטנים ובכל אחד מהם זוכים למנה הגונה של מים - הפעם אנחנו מוגנים בתוך האוטו וזה נחמד. עצירה ראשונה - במקדש הלבן בצ׳אנג ראי. המקדש כולו מצופה אריחים לבנים מנצנצים, מסביבו פסלים המתארים את סבלי העולם הזה ובפנים ציורים מנייטוריים של גיבורי התרבות המערבית - סופרמן, ספיידרמן, אנגרי בירד, באט מן ועוד. שילוב מוזר ומעניין.  משם אנחנו מצפינים את עבר ״משולש הזהב״, נקודת המפגש בין לאוס, מיאנמר ותאילנד, שבעבר היתה בסיס ער למסחר באופיום. מבקרים במוזיאון לאופיום ועולים לנקודת תצפית על שלושת המדינות. נחמד לראות את נקודת החיבור בין שלושת המדינות, שבכל אחת מהן ביקרנו בטיולינו. הגבול המיאנמרי ימשיך ללוותינו בהמשך הימים הבאים.  ממשיכים לעיר הגבול מאסאי, כדי להאריך את תוקף הויזה שלנו. העיר לא מעניינת במיוחד, אנחנו עוברים את התהליך המטופש במהירות (מחתימים דרכונים בצד התאילנדי, נכנסים לצד הבורמזי, ממלאים טפסים, משלמים כסף ויוצאים בחזרה אל תאילנד. הביקור הקצר ביותר שלנו במדינה - בערך חמש דקות!) ונוסעים אל עבר ״מלון הבוטיק״ שמצאנו לנו - גוני מרוצה, סוף סוף מלון יוקרתי!   למחרת (15.4) יוצאים אל עבר שתי מערות, שרק אלעד נהנה מהן מכיוון שגוני הכניס את כולנו ללחץ (אותי זה לא קשה בתור קלסטרופובית) כשנכנסנו בראשונה, אל עבר מעברים צרים ונמוכים. האוויר נגמר לי, החלסטרה עלתה, ורק רציתי לצאת החוצה, למרחבים הפתוחים. בעוד אלעד משוטט במערות, כי אלעד לעולם, לעולם לא יפספס כלום (אני מעריצה את התכונה הזו, אגב, אך לפעמים לא פשוט לי איתה), הילדים השתעשעו להם במתקנים שהוקמו ליד, לכבוד החג.  עכשיו פנינו מועדות אל עבר גני המלכה, האם. נסיעה עם עליות אימתניות וסיבובים חדים, אך נוף עוצר נשימה. יפה פה! הגנים משגעים. הכל כל כך מטופח ופורח, פרחים וצמחים מסוגים שונים, בין סלעים ומזרקות. בהמשך אנחנו לומדים על המלכה האם ועל הפרוייקט המקסים שהיא הקימה במקום. הפרוייקט כולל מתן מקומות תעסוקה לשבטים המקומיים בתוך הגן ומסביב לו, חלופה לסחר באופיום ובנשים שרווח פה בעבר, חינוך והסברה לחקלאות בשיטה אחרת מזו שהיתה נהוגה כאן - חקלאות של שריפה ועיבוד (ראינו ממנה לא מעט בתאילנד ובשכנותיה), הקמת תשתיות להבאת מים אל הכפרים ועוד. ממשיכים בדרכינו אל דוי מה סה לונג - עיירה סינית. דרך יפיפיה, שעוברת בין כפרים ציוריים, שדות והרים גבוהים. טיפוס מפרך ומתפתל, בין גני תה רחבי ידיים, עליות חדות ואנחנו בעיירה. נוף משגע נשקף ממנה, איזו פסטורליה. שוב מוצאים מלון מקסים ומעבירים בו את הלילה. למחרת (16.4) עוברים בין חנויות התה השונות, מריחים וטועמים תה במגוון טעמים עשיר ויוצאים לדרך.  איך הגיעו לכאן סינים? מדובר בכוח שבשנת 1949 ניסה למרוד בשלטון הסיני. הוא הובס והתפזר על פני מקומות רבים במזרח. בסופו של דבר, הגיע מרבית הכוח למינמאר ומשם גורש. תאילנד הסכימה לקבל את הפליטים שמתגוררים במספר כפרים בצפון. חלק מהמידע למדנו במוזיאון שעסק בנושא. התחנה הבאה - טאטון. עיר שוקקת חיים, החוצה אותה נהר מה נאם קוק ובה מקדש מעניין ושני פסלי בודהה גדולים. עולים אל המקדש הגבוהה (באוטו, אל דאגה, החום פה מגיע לאיזור ה40 מעלות!), שנראה מרחוק כאילו הוא עשוי מפימו. הוא צבוע בגווני פסל מתקתקים, בתוכו פסלי שעווה של נזירים חשובים ופסלי בודהה רבים ולידו שני דרקוני ענק, בזהב וכסף. נוסעים אל שמורת הטבע דוי פה הום פוק (Doi Fah Hom Pok), בה יש גייזר גדול ומעיינות חמים (לא ממש מתאים למזג האויר הנוכחי). נכנסים אל השמורה, הכל ירוק כל כך ועתיר צמחייה. באיזור של קרחת יער גדולה, עם הרבה סלעים קטנים וגדולים, אנחנו רואים את הגייזר המתפרץ. יוצאים מהמכונית ומריחים ריח חזק של גופרית. הולכים אל המעיינות החמים, שוכרים חדר פרטי ונכנסים אל בריכת מים חמים מאוד. אי אפשר להיות הרבה בתוכם אבל זה נעים ומרגיע. אחרי כן, הילדים ואלעד קונים ביצי שלו והולכים לבשל אותם במים החמים. ממש מעדן! אני (במסגרת החוג הגריאטרי) חוזרת לאוטו הממוזג, לגמור את הספר המצויין שאני קוראת (המהגרת/מנג׳ו קפור).  מטפסים בדרך תלולה ושוב, מלאה בפיתולים, אל עבר דוי אן קאנג - עיירה קטנטנה וכמעט שנעדרת מתיירים, נחמד אך מקשה על התקשורת (אף אחד לא מדבר אנגלית). העיר הולכת לישון מוקדם, החנויות כולן כבר סגורות בשעה 19, אין איש ברחוב ואנחנו מתיישבים במסעדה, עם תפריט דל וצוות שאינו דובר אנגלית. מבקשים, למרות שאין בתפריט, סלט פירות ומקבלים פירות שלמים וסכין. מכינים לעצמינו סלט טעים, אוכלים בהנאה למרות הצוות שעומד עלינו, כי הוא כבר רוצה לסגור. את הבוקר הבא (17.4) מתחילים בסיור בחווה חקלאית גדולה, עוד פרוייקט של בית המלוכה. משוטטים בין החממות השונות, הגנים, המטעים, בית תה ובית אריזה לפירות. הכל כל כך ירוק, מטופח ויפה.   החלק הבא של היום, שמתארך ומתארך, הוא לאורך הגבול עם מיאנמר. חלקו בדרכים סבירות וחלקו הארוך יותר, בדרכי עפר עקלקלות, בתוך ג׳ונגלים עבותים. אחת מהן צלחנו בשלום, בשנייה - בניסיון עיקש של אלעד להגיע אל פאי מהר יותר - בילינו כמה שעות ארוכות בשביל משובש שלא נגמר, שבשלב מסויים היה לא עביר למכוניתינו ונאלצנו לעשות ״אחורה פנה״ (כמובן אחרי סצינה קצרה בה הבהרתי לאלעד שאני פשוט לא עומדת בזה!). מאוחר יותר, במפה מפורטת ועדכנית יותר, אנחנו רואים שהכביש הזה מסומן ככביש לרכבי 4/4... חוזרים לכביש הראשי, שעתיים של נסיעה עד הפנייה לפאי, ממנה יש עוד שעתיים של נסיעה בכביש, שאיך לומר, אינו ישר. אני מרגישה שאני כבר לא מסוגלת. הגב שלי מאובן, התחת קיבל צורה של קובייה, הראש דופק ויש לי חום (תרתי משמע). מוציאה קיטור, כמו שרק אני יודעת - ומזל שיש לי כזה בן זוג מקסים שמקבל אותי באהבה גם ברגעים האלו, מנסים לחפש מקום להניח בו את הראש אך ללא הצלחה (אלעד בכלל מתכוון להמשיך עוד הלילה לפאי) ו....ממשיכים לפאי. האמת, שהדרך אליה היא הכי טובה שהיתה לנו מזה כמה ימים. הכביש טוב, הפיתולים לא חדים מידי ויש תנועה על הכביש - מה שבי, משרה ביטחון.  בסביבות 21 מגיעים לפאי ומתוך משאלת ליבי, מוצאים מלון מקסים, נקי, חם, מריח טוב ומפנק, והוא המלון הראשון אותו בדקנו כאן. אחרי יום שלם כמעט של שהייה באוטו, אני צונחת על המיטה, אחרי מקלחת טובה ונרדמת. (18.4) נראה שהאיזור של פאי הוא באמת יפה. היא שוכנת בעמק בין הרים גבוהים, הרבה ירק ומים מסביב, אבל כשניסינו לברר מה יש לעשות כאן, נתנו לנו רשימה של כמה אתרים בודדים. החום הוא בלתי נסבל ואנחנו דבקים בסגנון של ״טיול רכוב״. יורדים רק היכן שאי אפשר להגיע עם האוטו (האם הזדקנו? או התעייפנו?) או היכן שניתן להתרחץ במים קרירים ומצננים. מבקרים בכפר סיני, שנראה תיירותי מאוד, משיכים למפל נחמד וכאמור, מתרחצים בו ומסיימים בהליכה בתוך קניון קטן, בעל דרך צרה, בין שני תהומות (את החלק הזה עשו רק גוני ואלעד כי יהל ואני התעצלנו, בדיעבד טוב שלא באנו כי הדרך היתה קצת מסוכנת. ידעתי!) בין לבין עוצרים בחוות תותים - לילד התות שלנו - יהל והטעם שלהם כל כך מתוק! אחר כך בבית קפה מדליק, המעוצב עם הרבה צבע ובו תלויות עשרות נדנדות אישיות המשקיפות על הנוף. הימים הם ימים יש כייף גדול, משתהים איך עברה לה שנה כל כך מהר, חושבים לא מעט על הבית, על החזרה, שלי - משום מה - היא נראית עוד כל כך רחוקה (אולי הדחקה?). נעימה לנו מאוד הנוחות שבאוטו צמוד - כבר שכחנו מה זה, לא להיות תלויים באף אחד ולעצור היכן שרק רוצים. מרגישים את תאילנד קצת אחרת ממה שהכרנו עד כה. פחות מתויירת, פחות עירונית ומערבית, וזה מעניין. פוגשים אנשים מקסימים בדרך, שכולם כולם רוצים לעזור ומסבירי פנים. רואים לא מעט נשים בלבוש מסורתי, תמיד כל כך צבעוני ועשיר בפרטים. יחד עם זאת, אני מרגישה סוג של עייפות, שקשורה כנראה לחום הגבוה בחוץ ולחזרה גם יחד. בוקרו של יום נוסף (19.4) מתחיל בנסיעה אל מערת טאם לוד. המערה עצומה, ואנחנו מסיירים בה בסירה וברגל. מובלים על ידי מדריכה שיודעת רק מילים ספורות באנגלית, אל חלקים מרתקים בתוך המערה. יש כאן המוני נטיפים וזקיפים, בצורות שונות, יש סלעים נוצצים, תצורות מעניינות של סלעים וגוונים אינסופיים. אנחנו שומעים ציוצים של עטלפים ויכולים רק לראות אותם ככתמים שחורים על קירות ותקרת המערה. בהמשך רואים (ומריחים את הלשלשת) של אלפי סנוניות שחיות ומתעופפות כאן. תופעה לא פחות מרתקת הם הדגים הגדולים, שחיים כאן במים ומלווים אותנו לאורך כל השייט. ממשיכים ל״מערת הדגים״ ומגלים חור מסכן בסלע, מתוכו מגיחים המוני דגים תכולים, מחכים לאוכל. די מאכזב.  לקראת ערב מגיעים למה הונג סון, עיירה קטנה ומנומנמת ומעבירים בה את הלילה. למחרת (20.4) ממשיכים בדרכינו המפותלות, אל היעד הבא. עוצרים ליד נהר ושטים אל שבט ״ארוכות הצוואר״ (למעשה - נמוכות חזה, מכיוון שענידת הטבעות הכבדות לאורך זמן כה ממושך, מורידה את בית החזה שלהן), שכאן - בניגוד למקומות האחרים בתאילנד (וגם לזה שביקרנו במיאנמר) - הוא עוד אותנטי. השייט מקסים והרוח קצת משכיחה את החום הנורא. מגיעים אל כפר קטנטן, רק כמה בקתות רעועות, והרבה נשים שעוטות את הטבעות המוזהבות על צאוורן. יש במראה הזה משהו מעניין. הן לבושות במגוון צבעים עצום וכל פריט לבוש נבחר בקפידה. הטבעות הן גם על שתי הרגליים, מתחת לברך, וגם כמה צמידים עבים על כל יד. אנחנו מתיישבים לדבר עם זוג אחד. לאישה יש אנגלית טובה והיא מספרת לנו קצת על חייה. כל אנשי הכפר הזה הגיעו מבורמה, בגלל סיבות בטחוניות. נשים מהשבט, יכולות לבחור היום אם להמשיך במסורת ענידת הטבעות או לא. היא החליטה שהיא רוצה. זה יפה בעיניה. והאמת, שהיא אכן נראית יפה. הגוף שלה לא נראה כל כך מעוות כמו גופן של הנשים האחרות שראינו. ממשיכים ורואים תופעה נוספת - נשים שעוטות עגילי ענק, שיוצרים חורים באזניהן.   שטים בחזרה ושבים לאוטו. סוטים מהדרך לכיוון פארק לאומי, שם אנחנו משתכשים בנהר הצונן. ממשיכים בנסיעה, שבמהלכה גוני מקיא את כל ארוחת הבקר וגם את זו של אתמול, תוך כדי תיאורים פלסטיים של כל מה שיצא לו מהקיבה. עוצרים באיזו תחנת משטרה, גוני מתקלח ומחליף בגדים, יהל מחליט שהוא גם רוצה - הוא עושה אמבטיה בגיגית קטנטנה.  פונים לכיוון מפל מה סורין, שאמור להיות הגבוה ביותר באסיה, נוסעים זמן רב מידי כדי לראות מעט מידי. מעט מים ולא מרשים במיוחד.  ממשיכים בנסיעה רצופה עד מה סר יאנג, שם מבלים כמה שעות בבית חולים - אני שוב מרגישה לא טוב, האבחנה היא משהו וויראלי - ונופלים שדודים במיטות הצפופות של הגסט האוס. יום טיול נוסף (21.4) מתחיל, ללא תוכניות מיוחדות, ללא נקודות ציון בהן כדאי לעצור. ממשיכים ללוות את הגבול עם בורמה ולאורך כל הדרך יש הרבה נקודות משטרה. לקראת אחר הצהריים מגיעים לעיר עצומה, שנראית כמו מחנה פליטים ואכן מתברר שכך הדבר. מדובר במחנה פליטים בורמזי, שנאמר לנו שחיים בו 50,000 איש. הכל נראה כל כך עלוב. הבקתות בנויות בצפיפות גדולה ונראה שאין בהן חשמל.  ממשיכים למה סוט, לעבר שוק הממוקם על הגבול ממש. מגיעים כשהשוק כבר כמעט סגור אבל פוגשים בורמזי חביב, מורה לאנגלית, שמגיע לכאן כל שנה בזמן החופש שלו, כדי לחפש עבודה. הוא מספר לנו שמסתננים לכאן כל יום המוני בורמזים, שמחפשים עבודה בשכר עלוב. כל האיזור מטונף להחריד, ילדים קטנים מסתובבים ומבקשים כסף ואני מרגישה שאין בי כוחות להתמודד עם כל הסבל הזה. רק לברוח מכאן.  נפרדים מהאיש, נותנים לו קצת כסף ונוסעים לחפש לנו מלון. מוצאים אחד, שווה במיוחד, ולא יוצאים ממנו עד הבוקר. (22.4) ארוחת בוקר שווה (למרות שהתאבון שלי בימים האחרונים הוא לא משהו) ונסיעה לשוק שפיספסנו אתמול. אחר כך, יציאה מהעיר לכיוון tak. בדרך עוצרים בשוק פירות וירקות גדול וקונים ליצ׳י עסיסי - ממש סגירת מעגל, הפעם האחרונה שאכלנו ליצ׳י בטיול היה בתחילתו, בדרג׳ילינג.  אחר כך עוצרים בפארק הלאומי אן סאנג, מתעצלים מידי ללכת אל המפלים ומצטרפים לעשרות מקומיים, לישיבה ליד המים ורחצה בהם.  ממשיכים לtak ועוצרים לצהריים+ במרכז מסחרי גדול וממוזג. ושוב בנסיעה אל סוקותיי - אחת מבירותיה הקדומות של תאילנד, בה נבקר מחר. כאן, מוצאים מלון בקושי רב, אבל בסוף מגיעים אל אחד שווה, עם חדרים נחמדים וגינה מקסימה.  עייפות החומר וההתרגשות מהחזרה הביתה, מורגשות בכל אחד מאיתנו. הילדים משתוללים ולא מקשיבים, אנחנו חסרי סבלנות, כבר אין לנו כוח להתעכב על כל אתר, גם לא על כל אתר שני, אפילו אלעד כבר לא מקפיד לראות כל פרט שולי וזה אומר הרבה. למרות זאת, החזרה נראית כל כך רחוקה ובלתי ממשית, ממש כשם שהטיול שלנו נראה לנו, כמה חודשים לפני.   הבוקר הבא (23.4) מתחיל בסיור חטוף בעיר העתיקה. העיר קטנה מאוד, יש בה הרבה פסלי בודהה גדולים ומרשימים, מקדשים יפים בסגנון קמרי אבל התחושה הגדולה היא, שאחרי ״אנקור״ כבר קשה לראות עתיקות מהסוג הזה ולהתלהב. עייפות, עייפות. במסגרתה מחליטים לנסוע היום 400 ק״מ עד לקנצ׳נבורי, היעד האחרון שלנו לפני בנגקוק. בכל זאת, אנחנו - אנחנו, ואנחנו רוצים להספיק לראות עוד משהו. מגיעים לקנצ׳נבורי לקראת 16 אחר הצהריים ומתיישבים לאכול במסעדה הראשונה שרואים. אחרי זה יוצאים לחפש מלון, חיפוש ארוך שבסופו מוצאים בקתות עץ מקסימות, חצר ירוקה ו.....בריכה!!!! כייף גדול.  מתעוררים בבוקר (24.4) ללא שעון, מתמהמהים במיטה ואחר כך - בבריכה, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לשוטט קצת באיזור. הכל שופע בירוק כאן, הרים יפים מסביב, נהר הקווי חוצה את העיר בשקט. נכנסים לתוך דרכים צרות, לצד שדות אורז מוריקים. בשלב מסויים, רואים שיירה של אנשים מרקדים, בראש התהלוכה אנשים הלבושים במדי ספורט ושני דרקונים גדולים, בהמשך עשרות אנשים רוקדים ושרים ובסוף - התזמורת. מצלמים, מצטרפים ועוזבים. הולכים לראות את הגשר המפורסם על הנהר, נוסעים נסיעה קצרצרה על הרכבת, מבקרים במוזיאון אבל מוכרעים מהחום הכבד, וחוזרים למלון. בריכה, הרבה זמן של בריכה. מחר ממשיכים אל בנגקוק, שם נבלה את הימים האחרונים של טיולינו.  מתוכננות קניות אחרונות ואולי גם איזו עשייה נחמדה אחרת.

צ׳אנג מאי והדרך אליה

מעבר הגבול האחרון לטיול (לפחות ככה אנחנו חושבים בשלב זה) לפני החזרה ארצה, מחכה לנו היום. זה מתחיל בנסיעה של כארבע שעות מלואנג נאמתה שבלאוס, אל עבר נהר המקונג. הנסיעה היא בנוף מרהיב, הרים ירוקים עם צמחייה פראית. מדי פעם חולפים על פני כפר קטן. כמו שאר הדרכים שנסענו בהן פה, גם זו - מפותלת מאוד ואין בה כמעט קטעים ישרים. הנסיעה קשה, מרגישה כמו הנסיעה הקשה ביותר שהיתה לנו בטיול כולו (זיכרון קצר?...) וכל הנוסעים סביבי נראים ירוקים, כפי שבוודאי גם אני נראית...  חונים בעיר הגבול הלאואית, וצועדים לבדנו עם כל התיקים לעבר נקודת הביקורת המקומית. ממתינים שהפקידים יסיימו את ארוחת הצהריים, מחתימים את הדרכון וצועדים לעבר הסירה, שתעביר אותנו לצד התאילנדי של הנהר. שייט קצרצר בסירה צרת ירכתיים והנה אנחנו בתאילנד. הולכים לנקודת ביקורת הגבולות וכאן מגלים שאנחנו בבעיה. בכניסה יבשתית לתאילנד, מקבלים אשרת שהיה ל 15 יום ולנו יש טיסה עוד 24 יום. מתייעצים עם הפקידים בגבול, הם מקסימים ובאמת מאוד רוצים לעזור, אבל חוק זה חוק (בטח פה בתאילנד) והם לא יכולים לעשות כלום. מתבאסים מהשיבוש הקל בתוכנית ומתלבטים האם להמשיך לצ׳אנג ראי הקרובה יותר או להדרים עד  לצ׳אנג מאי, ולחזור בהמשך שוב לצפון הרחוק, כדי להחתים את דרכוננו ולקבל אשרת שהיה לעוד 15 ימים. כמו בפעמים אחרות גם הפעם ההחלטה התקבלה בהתאם לנסיבות. כשהגענו לגבול היה אוטובוס לצ׳אנג ראי, אז עלינו עליו וכשהגענו לצ׳אנג ראי היה אוטובוס לצ׳אנג מאי, אז עלינו גם עליו. בהמשך, זה התברר כהחלטה נכונה. יש כאן הרבה מקורות מידע שיעזרו לנו לתכנן את החלק האחרון של הטיול, זוהי עיר כייפית והמקום הטוב ביותר בתאילנד לחגוג בו את הסונקרן (פרטים בהמשך).  ככה מצאנו את עצמנו בתשע בערב, מגיעים לצ׳אנג מאי, עייפים, מרוטים מיום נסיעות ארוך וללא מלון. הפעם זה הלך קשה מהצפוי. כל מקום שבדקנו היה מגעיל ובמחיר מופקע. לאחר כשעתיים, כשכבר הרגשנו שממש מיצינו את טיפת כוחותינו האחרונה, מצאנו לנו את המקום המתאים - גסט האוס נקי, אך כמעט נטוש, באמצע שוק הלילה. יום למחרת הגעתנו היה ליל הסדר. כאן בגולה לחגוג אותו, הרגיש כמו ״הוצא מהקשרו״ וגם האופציה היחידה היתה ״בית חב״ד״ - שזה לא ממש לרוחנו. וכך החלטנו לקחת את ״החירות״ מהחג ולשחרר את עצמינו גם מזה. חוץ מקצת מצות ושוקולד ״השחר״ שקנינו בבית חב״ד המקומי וחוץ מהברכות בפייסבוק, לא ממש הרגשנו את הפסח. במסגרת שיטוטנו בעיר וניסיוננו לאתר מידע לגבי המשך השהיה בתאילנד, פגשנו את ישראל, שהוא הבעלים והמנהל של סוכנות נסיעות בצ׳אנג מאי. בהמלצתו ודרכו נרשמנו  לטרק של 3 ימים בג׳ונגלים ובכפרים מסביב לעיר הגדולה, ובהמשך יצאנו לטיול בצפון תאילנד, ברכב שכור. לישראל יש ידע רב על האיזורים הללו וללא עזרתו, לא היינו יוצאים לטיול המיוחד הזה בצפון. טרק באיזור צ׳אנג מאי כמו שקורה לפעמים בטיולים מאורגנים, גם הפעם התחברנו להרכב יחודי ומאוד לא מתוכנן של אנשים לטיול המשותף. איתנו יצאו זוג ספרדים יותר מבוגרים מאיתנו, שהשאירו בבית את הילדים ויצאו לטיול קצר בתאילנד (זוג מקסים, אגב), זוג אוסטרי, שחיפש טיול עם אתגרי הליכה ארוכים ואנחנו, שהגענו לטרק ללא הרבה ציפיות. התחלנו את הטרק בביקור בשוק מקומי והמשכנו בשייט נחמד ומהנה על רפסודת מבמבוק. תוך כדי שיט זכינו ללא מעט השפרצות מים, כמובן שהגבנו בחזרה והיה מאוד מהנה. בסביבות שתיים, התחלנו את ההליכה היומית. הלכנו כארבע שעות של עליות וירידות, הראשונות אינן קלות כלל. במהלך הדרך פגשנו בכמה מפלים ונחלים, וגם לפתע החל לרדת גשם!!! הזוג האוסטרי הוציא מטריה, צעד בנונשלנטיות, כשהבחורה אומרת לי: ״תמיד צריך להיות מוכנים!״. התחשק לי לחנוק אותה באותו רגע (ענבל). גוני ויהל הלכו את כל 9 הק״מ ללא בעיות (יהל קיטר קצת מאוד לקראת סיום הדרך). בערב הגענו לכפר של שבט הקארן ושם לנו את הלילה, בבית במבוק, לא לפני שנהננו מערב שירי עמים שארגנו - המקומיים שרו שירים שלהם, אנחנו שרנו את ״העושה שלום במרומיו״, האוסטרים שרו שיר עם שלהם והזוג הספרדי הפתיע בשיר וריקוד. למחרת קמנו בעצלתיים, אכלנו ארוחת בוקר, נפרדנו מהזוג הספרדי, שהזמין טיול רק ליומיים, והתחלנו ללכת. למרות שהבטיחו לנו יום עם הליכה קצרצרה ופשוטה, הדרך התארכה והתארכה ושוב הילדים עמדו בה בגבורה רבה. בדרך חלפנו על פני נהר שוצף והרבה הרבה ירוק אבל גם על פני שטחים שלמים שרופים ומתים. בשלב מסויים הגענו לאיזור שופע בחקלאות - שדות אורז מוריקים וחממות פרחים, בהחלט מראה יפה. לקראת אחר הצהריים הגענו למחנה הלילה - שני בתי במבוק ליד מפל סוער. טיילנו קצת באזור ובשמונה בערב, כבר עלינו למיטות לשינה, לצלילי הרעש מחריש האוזניים (ענבלי אמרה שזה רעש מרגיע) של המפלים. למחרת קימה ושוב הליכה של שלוש שעות בתוך יער, חלקו ירוק, חלקו כבר יבש, שבסיומם מעבר באזור מרהיב של המון המון מים ושדות אורז בירוק עז. נסיעה קצרה ואחריה טיול פילים קצרצר (כבר לא אטרקציה בשבילינו...) וחזרה לצ׳אנג מאי. בדרך, הספקנו להרגיש את תחילת נפלאות הסונקראן,  כשתוך כדי נסיעה נשפכו עלינו שני דלים של מים שכמעט והרטיבו את המצלמה (והזוג האוסטרי שוב שלף את המטרייה... ועוד לא סיימנו עם הטרק... במהלך שלושת ימי הטיול, כל הזמן עקצו אותנו יצורים קטנים, משהו שנראה כמו יתוש קטן, אבל לא בדיוק. כולנו נעקצנו, אבל למעט גירודים מטרידים, לא נגרם שום נזק. בבוקרו של היום השני, שמתי לב שאחת הרגליים שלי, למטה, התנפחה מעט. כשחזרנו לצ׳אנג מאי, שתי הרגליים שלי היו אדומות ונפוחות כמו בלונים. החום עלה לי והחלטנו להתפנות לבית חולים. שם, בארגון ובניקיון מופתיים, עברתי בדיקות שונות ונקבע שיש לי דלקת. קיבלתי מנת אנטיביוטיקה באינפוזיה והר של כדורים לקחת איתי. שמחתי שמה שקרה, קרה כאן (ולא בלאוס, למשל), כי ברור שכאן התנאים היו טובים הרבה יותר.  חג המים - הסונקרן איך השתוללנו לנו בחג המים. פשוט יומיים של טרוף חושים. מלחמות מים לא נגמרות, שירה וריקודים ברחובות וכיף לא נגמר. זה התחיל כבר שהגענו - בכל הרחובות מוכרים אקדחים, רובי מים, דליים. גם אנחנו הצטיידנו בכאלה. גוני ויהל קנו רובים אימתניים עם מיכלי מים על הגב. כל יום, מאז שובינו מהטרק, הפסטיבל הלך וצבר תאוצה. ביום הראשון, אחה״צ, היתה פעילות רק בכמה רחובות. ביום השני, כמעט בכל מקום נהננו (או סבלנו, תלוי את מי שואלים ומתי) מהתזות מפתיעות של מים. ביום השלישי, זה היה השיא. כל הרחובות היו מלאים באנשים, מוסיקה מחרישת אוזניים נשמעה מכל עבר, דוכני רחוב היו פזורים בכל מקום, הכבישים היו עמוסי מכוניות - הפתוחות מאחור - עם אנשים עליהן, מצויידים בחביות מים (עם קרח) ובאקדחים או דליים, ומלחמות מים בכל מקום. היתה שמחה גדולה, גדולים וקטנים השתוללו ללא מעצורים והיתה אווירה של קרנבל גדול. אני (ענבל, הכבדה) הרגשתי שמיציתי אחרי כמה שעות, אבל אלעד והילדים המשיכו והשתוללו עוד ועוד, והיה כייף גדול לצפות בהם מהצד.

יום חמישי, 12 באפריל 2012

מילון מונחים משפחתי

במהלך טיול כזה ארוך ואינטנסיבי, עם שלל פעילויות, חוויות והמון  שעות של ביחד, התפתחו להם ממש שפה וביטויים, שליוו אותנו לאורך הטיול כולו. הנה מבחר מהביטויים היותר שימושיים:

בלונלי פלנט - המדריך הנצחי לכל מקום שאליו הגענו. נוספה אליו ה״ב״ מכיוון שכשמבקשים לחפש בו משהו אומרים: ״תסתכל/י בלונלי פלנט״. וגם לפעמים התיאורים המרהיבים שיש בספר על מקומות, מתפוצצים ולא נשאר כלום. ולעיתים אחרות, כמו למשל במקרה של הודו, הוא נפוח כמו  בלון (אלעד).

״לא מסעדה מקומית״ - ככה יהל אומר שהוא לא רוצה לאכול בדוכן ברחוב, אלא לשבת בצורה מסודרת - למרות שבשני המקרים הוא לא ממש אוכל. לאחרונה אומץ הביטוי לתחום התחבורה ויש את ״לא בתחבורה מקומית״.

״אוי, תראו את הקטן...״ - נאמר על כל דבר שהוא קטן, חמוד, מתוק. כמו ילד, כלב, בובה בשוק או כל דבר מחמד אחר (ענבל וגוני).

אוויר רטוב - כשיש גשם ובכל זאת רוצים לצאת לטייל, אומרים שזה ״אויר רטוב״ ואז אין בעיה. הביטוי תופס גם בעיצומו של גשם מונסון אימתני (אלעד).

להתחבא מתחת לשולחן - כשאלעד פוצח בשיר הודי בתוך אוטובוס מלא או מצטרף לרוקדים בחתונה מקומית (גוני).

״אני לא אבנה איתך את הרובוט״ - כשגוני לא מצליח לשכנע את יהל באף דרך אחרת שיעשה משהו, הוא מאיים שיפסיק לשתף אותו בפרויקט הרובוט הלא נגמר - פרויקט שהם מתכננים ביחד במרץ כבר זמן רב. בכמה מקומות הם גם התחילו לאסוף חלקים וממש לבנות אותו.

Don't touch - כולם מנסים לגעת בילדים ובעיקר ביהל. אנחנו, ובעיקר גוני, מנסים להרחיק את המקומיים.

Full power - ביטוי שהוטבע בפושקר בהשראתו של אבלו (בן זוגה של אודליה, בת מגל שגרה בהודו). הוא כינה ככה את גוני שעבד במרץ במסעדה ובגינה האורגנית.
אנחנו אימצנו את הביטוי בטרקים וגם סתם כשקצת קשה ויהל אוזר עוד קצת כוח, צועק Full power ומתחיל לרוץ.

סאלם עליכום - בקשמיר, כשכול המשפחה ניסתה להסוות את היותנו יהודים/ישראלים,  אלעד, שהרגיש כמו נציג של המשרד לקידום השלום העולמי, קרא ״סאלם עליכום״ ופצח בהסבר על מדינת ישראל. בהמשך, בכל ביקור באיזור מוסלמי או במפגש עם מוסלמים במדינות השונות בהן טיילנו, התחננו בפניו שלא יגיד את זה והוא בשלו. באותם רגעים הפעלנו את נוהל ״להתחבא מתחת לשולחן״ וניסינו להראות קטנים ככל שאפשר.

ילדים מקומיים, תמיד כינינו כמו שאומרים ״שלום״ באותו מקום. למשל: הטיבטים מברכים אחד את השני בברכת ״טאשי דאלק״ אז בדראמסאללה כל ילד קטן שראינו אמרנו - ״תראו את הטאשי דלאק הקטן״, במיאנמר ״הנה מינגלבה נחמד/נחמדה״ וכו׳ (אלעד).

ארטיק בטעם סבון - כשבוחרים ארטיק מדי פעם אחרי ארוחה או סתם כך, גוני יקח את המגנום ודומיו, אלו שעולים הרבה כסף. יהל בוחר את היותר מעניינים, שבסופו של דבר יש להם טעם שמזכיר סבון לשטיפת רצפות (אלעד וענבל).

מלון יוקרתי - גוני חולם על מלונות אמיתיים, כאלו עם לובי וברכה, מעלית ומסעדה מפנקת. רוב המלונות ששהינו בהם (חוץ מהשבועיים שבילנו עם יגאל ויהודית) היו רחוקים מהתיאור שלמעלה, בערך כמו המרחק בין לה לסרינגר (16 שעות נסיעה). גוני לא הפסיק לדרוש ולרצות שנהיה במלון יוקרתי - אולי בטיול הבא.

מאדם.... - כך פונים אל ענבל במהלך כל 12 חודשי הטיול, בניסיון לעניין אותה בכל מיני פריטים לרכישה. ותמיד נוסף לזה: ״very cheap". אותי (ענבל) זה תמיד משאיר בתחושת אי נוחות, אבל גם בהחלט משעשע.

Just looking - במיאנמאר, כשהגענו לשווקים, המוכרים תמיד אמרו לנו את זה. זה מאוד הצחיק אותנו ואימצנו את הביטוי להמשך ההסתובבויות הרבות שלנו בשווקים רוויי הפיתויים.

No spicy, no chili, no peper - בהחלט ביטוי חובה בחלק זה של העולם. לא תמיד עזר, אבל נתן לנו תחושה מסויימת של שליטה במה שיכנס אל פינו. במקרים מועטים שכחנו להגיד והתוצאה היתה מ-א-ו-ד ח-ר-י-פ-ה!! (המצאה משפחתית).

מתי נגיע? - שאלה רווחת מפיו של גון גון, שכבר בתחילת הדרך (וכמעט כל דרך כאן היא ד-ר-ך) הוא שואל אותה. השאלה נזרקת לאוויר בממוצע כל חמש דקות, אז תארו לעצמכם כמה פעמים זה במשך 12 או 24 שעות?!!

אני ראאאאאעב - נאמר בדרך כלל מיד כשמסיימים לאכול, ביציאה מהמסעדה, על ידי יהל, ששניה קודם אמר שהוא שבע. תמיד זה בטון מעורר רחמים...

I am not baby I am big boy - כשפנו ליהל ואמרו לו Hello baby או Nice baby הוא הקפיד תמיד, גם אם זה היה אלף פעם ביום, להבהיר לכולם שהוא כבר לא תינוק אלא ילד גדול.

פינתנו - היו לנו במהלך הטיול מספר פינות שחזרו על עצמן. למשל, בטיולים מאורגנים או בהסעות בוויטנאם היתה פינת ״הבואו ננסה לקחת עוד קצת כסף מהתיירים״. או בימים אחרים, כשמשהו היה לא בדיוק ולא היה לנו כוח להתעקש, אז היתה פינת ״הנגיד ש...״ (אלעד).

המכנסיים הולכות לבד - אלעד הקפיד להחליף מכנסיים אחת לשבועיים, בפעמים נדירות יותר, אחת לשבוע. הוא מאוד היה גאה בזה שבמהלך השנה, הוא השתמש בכל כך מעט בגדים (לענבל זה היה פחות נחמד). לפני כל החלפת מכנסיים חגיגית, הוא אמר ש״המכנסיים שלו כבר הולכות לבד...״

תמיד תקשיבו לגוני - לא כדאי להתווכח איתו, כי הוא תמיד, אבל ת-מ-י-ד צודק. כשהוא אמר בטרק שהולך לרדת גשם אוטוטו, אז תוך דקה ורבע התחיל גשם זלעפות,
כשהוא אומר שכבר היינו במקום מסויים אז אכן זה המצב. בקיצור, שילוב של אינטואיציות חזקות וגאונות פרופר! (היו לי מיליון דוגמאות אבל הן פרחו מזכרוני, תנסו בעצמכם ותיווכחו).

נוהל יציאה מ״מלון״ (ליתר דיוק ״גסט האוס״) - אחרי שהתיקים כבר ארוזים ומוצאים מהחדר, גוני ואלעד נכנסים לסריקה אחרונה, לראות אם שכחנו משהו - מרימים מזרונים, בודקים מתחת למיטות, בשירותים, בארון ובמגירות (אם יש כאלו). בדרך כלל זה לא קורה בגלל הקפדה יתרה, שלא לומר ״יקית״, של אם המשפחה...

כל מלון הוא ״בית״ - הילדים, בכל מקום בו היינו, קראו למלון ״בית״. וככה, בסיומו של כל יום טיול, תמיד היינו שבים הביתה.

יום שישי, 6 באפריל 2012

מידע על לאוס שפרסמנו באתר למטייל

הנה מידע על לאוס שאספנו בטיולנו. עוד המון תמונות וחוויות ניתן למצוא בבלוג שלנו pelegintheworld.blogspot.com
פנאסאן Phonsavanh
הגענו לעיר באוטובוס מהנוי. יצאנו בשעה 17:00 מהמלון בהנוי והגענו לפנסבאן בשעה 13:30 למחרת.
לינה
ישנו ב Nice guest house חדר בסיסי מאוד אבל נקי ומסודר. Tel/Fax (856-61) 312454 כתובת דואל vuemany@hotmail.com
יום טיול
לקחנו טיול מאורגן כולל מדריך, נהג וכרטיסי כניסה. ביקרנו באתרים הבאים:
שדה כדים 1, שדה כדים 3. כפר שמייצרים בו וויסקי מאורז. כפר שמייצרים בו כפיות (ועוד כל מיני מוצרים) מפגזים ישנים, כפר של שבט ההמונג. חווה אורגנית ומטוויה.
היה סיור מרתק. שילמנו 70 דולר ל 4 אנשים.

וואנג ווינג Vangvieng
הגענו בנסיעה שנמשכה 7 שעות במיני-ואן. היה נוח מאוד ועלה 110,00 קיפ לאדם.
לינה
לילה ראשון ישנו במלון Phongsavanh Resort ושילמנו 70,000 קיפ. מלון יפה ומסודר שמשקיף על שדות האורז טלפון של המלון 020-3377773 או 020-55777166.
ביום השני עברנו לבונגלו גדול יותר ובעיקר נוף יפה יותר של הצוקים. המקום נמצא מעבר לנהר. שילמנו 100,000 קיפ. הנה הפרטים של המלון Cliff View 20.55557780 או 20.55335599 אפשר להתקשר קודם והם יבואו לעזור עם התיקים.
יום טיול ראשון -  טיול מאורגן למערה בה שטנו באבובים, ארוחת צהריים, מערה קטנה נוספת ושייט קייקים בנהר. חברת wonderfull tours, מחיר - 350,000 קיפ לכולנו. טלפון של החברה 23.511566 או 20.2244775 טיול מוצלח מאוד!
יום טיול שני - הליכה רגלית לתצפית על העיר ולמערת lusi cave אליה בסוף לא הגענו. נאמר לנו שהטיפוס קשה מאוד ושחשוך בפנים. כנראה שיש בתוכה מים.
נסיעה מוונג ווינג למערת פוקונג, שחייה בלגונה המקסימה וטיול במערה היפיפייה. לא נחוץ מדריך אבל כן פנסים. שילמנו: 150,000 קיפ לנסיעה הלוך חזור והמתנה של הנהג 4 שעות.
יום טיול שלישי - נסיעה קצרצרה לוונג וויינג ריסורט והליכה אל המערה ליד. השתכשכות בפלג הנחל מתחתיה, יש שם גם מערה קטנה שניתן לשחות בתוכה.
יום רביעי- כדור פורח.
קפצנו על ההזדמנות ועל המחיר הזול מאוד של טיסה בכדור פורח ויצאנו לראות את הזריחה. הנה הטלפון של החברה הסינית שמפעילה את הטיסה (הם מדברים אנגלית מצויין ויש להם המון ניסיון) 23.511328 או 20.96918111
לאחר הטיסה התארגנו מהר והמשכנו בדרכנו ללואנג פראבאנג.

לואנג פראבאנג luang prabang
הגענו בנסיעה ארוכה של כשבע שעות במיני וואן.
לינה
ישנו בחדר חביב במלון Somjith Guest House במרכז העיר. שילמנו 90,000 קיפ לילה כולל אינטרנט חינם, תה, קפה ובננות. טלפון 20.7777488
בערב הראשון טילנו לשוק הלילה.
יום שני
טיול חופשי בעיר והגעה למפגש שני הנהרות. הגענו לגשר רעוע מעץ ועברנו לכפר מעניין בצד השני של הנהר (שילמנו 2,000 קיפ כדי לעבור על הגשר). הסתובבנו בכפר ולמדנו מלאכות מסורתיות.
אחה״צ טיפוס לגבעה הגדולה וצפיה בשקיעה.
יום שלישי
לקחנו טוקטוק משותף יחד עם עוד הרבה תיירים וביקרנו באתרים הבאים:
מפלי קואנג סי Kuang Si (כניסה 20,000 קיפ) המפלים יפים מאוד מאוד. בכניסה למפלים פרויקט יפה לשימור דובים מקומיים שהוצלו מידי ציידים.
נסיעה למערה עם פסלי בודהה מעבר לנהר - מערה לא מרשימה אפשר בהחלט לוותר. כניסה 20,000 קיפ לאדם, העברה של הנהר עוד 20,000 קיפ לאדם.
בדרך חזרה עברנו בכפר של יצרני וויסקי מקומי, שוב לא מאוד מרשים.
סך הכל היה יום גדוש ומעניין. הטוקטוק עלה 80,000 קיפ למבוגר, ילדים חצי מחיר.
ניתן להגיע רק למפלים בחצי מחצי מחיר.
יום רביעי
בבוקר ביקרנו המרכז האתנולוגי המעניין העוסק בשבטים והמיעוטים המרכיבים את המדינה הזו. אתם מוזמנים לחפש פרטים כאן www.taeclaos.org כניסה 20,000 קיפ. בהמשך אכלנו במסעדת המרכז ארוחה מצויינת עם טעימות ממאכלי השבטים השונים. הביקור במרכז מומלץ.
יום חמישי
את שעות היום בילינו בברכה מקסימה la pistoche יש שם משחקים, מסעדה ואווירה נעימה. טלפון 20.55104817 או 20.54321843
בערב הלכנו להצגה של הבלט המקומי. היה איטי נורא ומשעמם. הבלט נמצא במוזיאון העירוני ועלה 120,000 קיפ למבוגר.

נונג קיאו Nong kiew
הגענו בנסיעה של כשלוש שעות במיני וואן מלואנג פראבאנג. שילמנו 65,000 קיפ לאדם.
לינה.
ישנו בבונגלוס יפים עם נוף לנהר Namhon guest hose 856.020.55774462or 856.02054866068 שילמנו 70,000 לחדר ללילה.
טיולים שעשינו באזור:
יום אחד טילנו ברגל לשני כפרים Hat sao ו Sopvan - כשבאים מכיוון ריכוז המלונת לגשר הגדול, פונים ימינה לפני הגשר. עד לכפר הראשון יש כשעה הליכה בנוף יפה ועוד שעה לכפר השני. חזרנו בשייט עם נער שמצאנו בכפר ושילמנו120,000 קיפ לכולנו, כולל לימוד דייג בשיטות מסורתיות והפסקה לשחיה על גדות אחד האיים.

יום שני שכרנו סירה פרטית יחד עם זוג תיירים נוסף ונסענו ליום טיול במואנג נוי (350,000 קיפ). יצאנו ב 8:00 מנונג קיו וחזרנו בשעה 17:00.
במואנג נוי טילנו למערה יפה עם נחל שזורם בתוכה ואכלנו במסעדה הודית טעימה.

יום שלישי טילנו ברגל ובטרמפים, לשתי מערות ליד נונג קיאו והמשכנו למפלים קטנים בהמשך הדרך (שימו לב למרות גודלם, המפלים סוחפים - להזהר ולהשאר ערניים).

מסעדה מומלצת מאוד בנונג קיאו היא מסעדת Sabai Sabai - האכול מצויין (נסו את הלאו ברביקיו) הבעלים מקסימים ויודעים הרבה על האזור וגם עשינו שם אמבט אדים עם צמחים מקומיים - תענוג אמיתי.

לואנג נאמתה Luang nam tha
הגענו במיניוואן פרטי 150,000 קיפ לכולנו ביחד עד לצומת פאק מונג (Pac mong), שם אסף אותנו מיני וואן שהזמנו בטלפון מהתחנה המרכזית בלואנג פראבאנג (טלפון של התחנה המרכזית בלואנג פראבאנג 071212979 או 071260298   ) , עלה 110,000 קיפ לאדם.
גרנו במלון Kingmala guest house 856.20.23935333/95066999   מלון חדש ונקי. שילמנו 80,000 קיפ ללילה.
מכיוון שכל הטיולים המאורגנים היו יקרים מאוד, שכרנו פעמיים טוקטוק וטילנו בכפרי האזור ובמפל Nam Dee שבעונה הזו הוא רק זרזיף. הכפרים היותר מעניינים הם Nam chang קרוב מאוד לעיר, המקומיים לבושים ברובם בבגדים מסורתיים. Nam Dee ליד המפל - למדנו איך מכינים נייר מבמבוק והילדים שיחקו עם ילדי הכפר.
כפרים פחות מעניינים בהם ביקרנו Ban Pong, Ban Tongkwa, ban Nam Thong. בכפר האחרון התמזל מזלנו וראינו טקס מסורתי.
לכו לשוק הסיני - ניתן לראות שם חיות בר נדירות שהמקומיים צדו למאכל (לא לבעלי קיבות רגישות).

כללי על לאוס
מאוד נהננו לטייל בלאוס ואנחנו מקווים לחזור לשם בעתיד. האנשים כאן היו נחמדים מאוד והאווירה היתה שינוי גדול לטובה לעומת הימים האחרונים בוויטנאם.
בהמשך מידע מחלקו האחרון של טיולנו בצפון תאילנד.
אנחנו מאוד מזמינים אותכם לבקר בבלוג שלנו pelegintheworld.blogspot.com
להתראות
משפחת פלג

לואנג נאם תה וסיכום לאוס

לואנג נם תה
הנקודה האחרונה שלנו בלאוס. נמצאת בצפון, לא רחוק מ״משולש הזהב״ - המפגש בין לאוס, בורמה ותאילנד וגם לא רחוק מסין.
7 שעות של נסיעה קשה. חצי מהדרך אינה סלולה ואנחנו בקפיצות תכופות, תוך כדי עיקולים בלתי אנושיים בכביש. אפילו יהל לא הצליח להרדם וזה אומר הרבה על איכותו הירודה של הכביש. הכל יבש מסביב ומאובק מאוד. מגיעים לעיר אודומסאי ועוצרים להפסקה קלה. המשך הנסיעה הוא בכביש חדש ומשופצר (נבנה על ידי ממשלת סין) אבל התווי ממשיך להיות עקלקל ומפותל, על סף תהום ואנחנו (לא כולל יהל וגוני שנרדמו) מבועתים. מתנחמים בעובדה שזו נסיעתינו הארוכה האחרונה בלאוס (וגם כמעט בטיול כולו) ואיכשהו שורדים אותה ללא הקאות.
מגיעים ללאונג נם תה בשעות אחר הצהריים והעיר נראית לנו שוממת לחלוטין. שום מוקד עניין לא נראה מסביב והכל אפוף אובך ועשן.
למחרת יוצאים בטוקטוק לכפרים הקרובים. נוסעים כעשר דקות וכאילו שהגענו לעולם אחר. נשים וילדים (וגם קצת גברים), לבושים בבגדים מסורתיים - שחורים, עם קצוות רקומות בצבע, עם חוטים המשתלשלים באזור הצוואר ושיער שאסוף לאחור, מלבד קצוות השיער הקדמיות, שמשוכות לצדדים. יהל מתיישב לעזור לאישה מקומית לחתוך את קצוות הצ׳ילי, גוני ואלעד מסתובבים ואני באושר רב, מתפעלת מהיופי הרב שלהן, ומההזדמנות הנדירה הזו לראות בעולמינו עוד שבטים שחיים חיים מסורתיים. יושבים עם האנשים, משוחחים בפנטומימה, הם מתלהבים מהילדים ונוגעים בהם.
ממשיכים לכיוון מפל שמסתבר כזרזיף מים קטן, אבל נהנים להשתכשך בברכותיו הקטנות וזוכים לראות בדרך שני נחשים (אמאל׳ה!)
בדרך חזרה, עוצרים ליד הנהר וצופים בתהליך הכנת דפי במבוק ענקיים - שדומה מאוד לתהליכי הכנת הנייר מחומרים אחרים שכבר ראינו. הילדים עוזרים בשמחה ואחר כך משחקים עם ילדי הכפר.
גם ביום השני אנחנו מסיירים בכפרי האיזור. הפעם הם פחות ציוריים, אנחנו לא רואים אנשים בלבוש מסורתי, ומנסים לחפש לנו איזה משהו מעניין לגלות. כפר ראשון ושני ושלישי והכל נראה לנו מאוד דומה. לפני הכפר הרביעי אלעד אומר לנו: ״אני מרגיש שבכפר הבא נראה טקס מעניין״, ואכן - אנחנו מתקרבים ושומעים מוסיקה רמה. מגיעים לכפר ובמרכזו מוצב אוהל גדול, עם הרבה אנשים שיושבים תחתיו, אוכלים, שותים, חלקם רוקדים. אנחנו מתקרבים ומיד מוזמנים להצטרף, מגישים לנו מים, בירה ואוכל ומזמינים אותנו להצטרף לריקודים. נחמד מאוד - מצאנו את העניין שחיפשנו!
בדרך חזרה לעיר, עוצרים ליד בית, שעל המרפסת שלו יושב איש וקולע סל לאידוי אורז. שוב, מזמינים אותנו בשמחה להכנס ואנחנו מתבוננים בעבודה, תוך שמגישים לנו כיבוד ושתייה. איזה אנשים אדיבים!

מחר עוברים את הגבול לצפון תאילנד, שם נטייל עד לחזרתינו ארצה.
מאוד נהננו פה, מהנופים ומהאנשים. הנסיעות היו החלק היותר קשה, אבל ההנאה מהמקומות אליהם הגענו, השכיחה אותן די מהר.

החיים בסגנון לאוס
* נשים יורדות אל הנהר. הן רוחצות את עצמן ואת הכביסה, כולל הבגדים שעליהן - כמה יעיל וחסכוני. לכל אחת שיטה שונה לכבס את הבגדים - יש שחובטות אותה על סלע, יש שמשפשפות עם מברשת, יש שרק משפשפות את הבגדים אלה באלה. נראה שהן מאוד מאומנות בעשייה והן עסוקות בה בשלווה וגם בהנאה. לאחר הכביסה, הן רוחצות את גופן, כשהן לבושות בסרונג - שרוול בד צבעוני הנכרך סביבן. איזור הרגליים מנוקה בהקפדה יתרה משאר הגוף. הגברים רוחצים בנהר אף הם, במרחק מה מהנשים. חלקם גם מכבסים. ילד רוחץ את אחיו הקטן. הכל זורם על מי מנוחות, כמו הנהר עצמו, יש שקט מסביב ושקט רב שקורן מהאנשים פה. כל ה״אירוע״ הוא מאוד חברתי.
 * תינוק יושב במנשא ונישא על ידי אימו, אביו, דודו, סבו או סבתו. זה מראה שכל כך מרגש אותי. אני לוקחת את המנשא ומנסה לשאת את הילד המקסים, אבל הוא לא מרוצה.
משפחה חיה בשבט. כולם עובדים ביחד, בעסק המשפחתי. מהצד זה נראה שלכל אחד יש מקום, שכל אחד משלים את השני, אבל אני בטוחה שיש לזה גם צדדים פחות אידילים.
 * בשוק המקומי ניתן לצפות במגוון בעלי החיים שנאכלים פה והוא עצום! אנחנו נתקלנו בסנאים דואים, תוכים קטנים, קופים, כלבים ומיני יונקים מעניינים שאיננו מזהים (בחלק מהמקומות לא נתנו לנו לצלם אבל יש לנו תמונות של חיות שאין אפילו בסאפארי וגם אחת של ידידו הטוב ביותר של האדם, כשהוא ללא פרווה) נוסף על החיות ה״רגילות״.
* הלאואים נראים רגועים בכל מצב ובכל שעה ביום. הם לא מהירי חימה, הם אדיבים וחייכנים.
* ״ההסתפקות בבערך״ - הכי הרגיש לי חזק זה בבתים שלהם. הגימור הוא ברמה מאוד נמוכה, הכל מאוד בסיסי והם חיים עם זה יופי. אין ספק שזה קשור לרמת ההכנסה הנמוכה שלהם, אבל נראה שהם חיים מאוד טוב עם מה שיש להם וזה בהחלט מעורר השראה. עוד ראינו את זה במסיבה שהוזמנו להשתתף בה. שולחנות וכסאות מפלסטיק, על השולחן מפת ניילון פשוטה, האוכל מוגש בתוך שקיות, אנחנו כזרים - הוזמנו להצטרף, והכל בסדר. אני חושבת על החיים שלנו - כמה אנחנו מקפידים על הפרטים הקטנים (בבית, באירועים) וכמה אנחנו מוטרדים מהם. אפשר לחיות גם אחרת והייתי רוצה לקחת איתי את התובנות האלה, אל חיינו בארץ.
* ״סטיקי לייס״ (אורז דביק, אין להם r) - תמיד נלווה לכל תבשיל. מוגש בסלסלה הקלועה מרצועות במבוק, עם מכסה. איך אוכלים? לוקחים חופן ביד, ממוללים אותו לגוש ואוכלים. כייף וטעים, ממש חטיף.
* הלאואים חיים כאילו אין מחר - הם שורפים את היערות והשדות שלהם כדי להכשיר אדמה חדשה לחקלאות או אולי כדי לצוד חיות בר (תלוי את מי שואלים), הם זורקים אריזות ושאר לכלוכים בכל מקום, הם מנקים את עצמם באותם מים בהם הם רחצו את הכביסה שלהם ובאותם מים הם גם מבשלים, הם צדים חיות בר נדירות כדי לאכול אותן או למכור אותן למאכל. קשה לשפוט אותם על התנהגויותיהם אלה, בעיקר לאור שנות ההפצצות הרבות שהם ספגו כאן וההרס הרב שהן גבו, אבל קשה להשאר אדישים אליהן.

לואנג פראבאנג ונונג קיאו

לואנג פראבנג
הנסיעה ללואנג פראבנאנג בדרך שבהחלט יכולה לתת רעיונות למתכנני רכבות הרים בגני שעשועים. מיד כשהגענו נשבנו בקסמי העיר היפה הזו, יש כאן בתים מהתקופה הצרפתית, אווירה נעימה ושקט נינוח ברחובות.
האטרקציות המרכזיות בעיר כוללות שיטוט בסימטאות, טיול על גדות אחד משני הנהרות שזורמים בה וביקור בשוק הלילה הצבעוני.
בילינו לנו כאן מספר ימים מהנים - ביום הראשון ביקרנו בכפר קטן בגדה השניה של הנהר. ראינו והתנסנו בשיטות אריגה, גילוף בעץ, הכנת נייר ויצירת נרות למקדשים.
כמו בהרבה מקומות, גם כאן התמקמנו לנו במסעדת בית, הפעם סנדביצ׳יה משפחתית. התחברנו מאוד עם המשפחה הנחמדה, שהפעילה את הדוכן והילדים שיחקו עם גור סנאים שגדל בין הסנדביצ׳ים, כנראה במטרה להכנס לתוך אחד מהם בעתיד.
נסענו יחד עם תיירים מכל העולם לבקר במפלים מדהימים, שמימהם צבועים טורקיז בתוך בריכות אבן גיר יפיפיות, וצפינו בפרויקט לשימור דובי ענק. אחר כך נסענו בעוד נסיעה מטלטלת, למערות לא כל כך מעניינות, אבל בדרך ראינו  סנאים בכלוב שעושים סלטות (אמיתי), עייט אחד קשור במטרה לשעשע את בעלי המסעדה וינשוף ענק ששוב נכלא מסיבה שלא מובנת לנו.
התרעננו יום שלם בברכת שחיה מקסימה. קנינו כרטיסים להופעה של להקת הבלט המקומי והשתעממנו נורא (עד כדי כך שיצאנו באמצע). המופע היה איטי להחריד, לא התפתח לשום מקום, המוסיקה חד גונית ורק התלבושות היו יפות וצבעוניות.
למדנו על העמים המרכיבים את לאוס וטעמנו ממאכליהם המעולים והמיוחדים, במרכז האתנולוגי.
הינו יכולים להשאר כאן עוד כמה ימים, שקט, נעים וכל כך יפה כאן. אבל יש לנו עוד המון תוכניות ועוד חודש לחזרה ארצה.

נונקיאו
לא רחוק מלואנג פרבנג, בין ההרים העצומים והרבים, ולגדות נהר הנאם או, יושבת לה העיר הקטנה נונקיאו (Nong kiew). הפעם הנסיעה היתה קצרה, אבל חיפוש המלון ה-ת-א-ר-ך מאוד. הנהג של המיניוואן שהביא אותנו מלואנג פראבאנג, עצר לנו באמצע שום מקום ואמר שכאן זה התחנה המרכזית. כל ניסיונותנו להביא אותו להסיע אותנו למרכז העיריה, לא צלחו. נאלצנו לצאת למסע רגלי ארוך ומייגע, שרק בסופו מצאנו לנו בונגלו חביב עם נוף לנהר.
הנוף בנונג קיאו הוא עוצר נשימה - העיר ממוקמת משני צידיו של נהר נאם או הרחב שעכשיו, בתקופה היבשה, הוא מלא איים קטנים. מעבר לנהר, נישאים צוקי גיר עצומים ומרשימים, בתוך ערפילים קסומים, ובתוך העיר בתים קטנים והרבה בנוגלואים מעץ. מעבר להכל, יש כאן שקט עצום, שיחד עם הכל נותן תחושה של ״חלקת אלוהים״.
גם כאן אימצנו לנו מסעדת בית. אכלנו בה את כל הארוחות והרגשנו ממש בבית. גוני ויהל הצטרפו לצוות המטבח ואנחנו ניהלנו שיחות עומק עם האחים שמנהלים את המקום ונהננו לשחק עם סקאי התינוק של המשפחה.
יומיים טיילנו רגלית ובטרמפים, לכפרים באיזור. הכפרים כולם פשוטים מאוד, אנשיהם מתפרנסים בעיקר מגידול אורז ודיג, הבתים עשויי במבוק/עץ עם גגות קש ובכולם התקבלנו בהתלהבות רבה, בזכות ילדינו כמובן.
ביקרנו במערות, שאחת מהן היתה צרה צרה, והצעידה בה הרגישה כמו הליכה בתוך מבוך שלא נגמר. שתי המערות, שימשו את הצבא הלאואי בתקופת ״המלחמה הסודית״.
יום אחר לקחנו שיט מסעיר, שממש הזכיר מסע רפטינג, כנגד כיוון זרימת הנהר, אל העיירה הקטנה - מואנג נוי. אל העיירה ניתן להגיע רק דרך הנהר ואין בה חשמל. גם כאן, בחרנו כיוון והתחלנו ללכת, בין ההרים הגבוהים, מאות הפרפרים שבדרך ורחש פכפוך המים. גם כאן ביקרנו במערה מעניינת, שבתוכה זורמים מים. למדנו איך מכינים מאכל מסורתי מאצות שגדלות בנהר ואכלנו ארוחת צהריים במסעדה הודית מצויינת.
יום אחד ניסינו (גוני ויהל) את כוחנו בדייג רשתות. היתה הצלחה חלקית ובארוחת הערב נהננו לטעום את חמשת הדגיגים שעלו ברשת.
עוד חוויה מעניינת היתה אמבטיית האדים המסורתית. לתוך חדר עץ קטנטן ואטום, מוזרמים דרך צינור במבוק, אדים ריחניים המגיעים מחבית בה מורתחים מים וצמחים מקומיים. לבשנו כולנו סרונגים (מין שרוול בד גדול) ונכנסנו פנימה. יהל ברח די מהר וחיכה לנו בחוץ, גוני אזר אומץ ונשאר זמן רב וגם ענבל ואני. יושבים בחדר, מזיעים נורא, משוחחים עם תיירים מכל העולם וכל עשר דקות-רבע שעה, יוצאים להפסקת תה, כך כשלוש-ארבע פעמים. היתה חוויה ארומתית ומיוזעת (לענבל היא מאוד הזכירה את אוהל ההזעה שעשתה בעבר) אבל יצאנו רעננים ורייחנים.