הלם תרבות. זו התחושה החזקה ביותר שהכתה בנו כשכף רגלינו דרכה לראשונה ברחובות בנגקוק. סדר, ניקיון, מערב. לאחר שבעה חודשים בתת היבשת ההודית, כנראה שאפילו תאילנד מרגישה לנו מאוד מערבית. תחושה מוזרה. כייף גדול. מנמל תעופה שנראה כמו תחנת רכבת ישנה ומוזנחה, עם חתולים שמסתובבים בה - בקטמנדו, אל זה שבבנגקוק שמרגיש כמו שיא הקידמה - ענק, מאובזר, מואר. לאחר נסיעה של כשעה וחצי, אנחנו מגיעים אל הקוואסן - רחוב התיירים ההומה שכאן. כבר קרוב לתשע בערב והרחובות הומי אדם ושוקקי חיים. מוזיקה רועשת בוקעת ממקומות שונים, דוכני רחוב בכל פינה. ״ברוכים הבאים לבנגקוק״.
הימים הבאים מתחלקים בין הסתובבות בשווקים ללא גבולות (נראה שכל העיר הזאת היא שוק אחד גדול), טעימה של מטעמים ממטעמים שונים (פירות ים, פירות טרופיים שונים ומשונים, חרקים, נודלס, ממתקים) כשהכל מוגש באסתטיקה גדולה, ביקור בשני פארקים - אקווריום ופארק מים - לונה פארק ענק, שני קניונים עצומים, סרט, מקדשים בודהיסטיים ושייט בתעלות הנהר שבתוך העיר. וכמובן, שני מפגשים נעימים עם תומר ונעמי - בן הדוד של אלעד ואישתו, שגרים פה כבר כמה שנים. אנחנו נהנים מכל רגע פה. מרגישים שיכורים משלל אפשרויות הבילוי והאטרקציות, אוכלים וטועמים (וממשיכים לתפוח...) ללא הרף, מסתובבים ולומדים ומקבלים השראה משלל עבודות היד שמוצעות כאן למכירה.
נדהמים מהאפשרות להשתמש בשירותים במסעדה שהם נקיים! ובכלל, הרחובות נקיים, המקדשים נקיים, האוטובוסים נקיים והסדר אליו אנחנו רגילים, שולט בכל.
מרגישים שאנחנו מתאוששים במהרה מכל התחלואים שהבאנו איתנו מנפאל, בעיקר צינון ושיעול, בזכות מזג האויר החם ששורר פה (אולי גם בזכות שינוי האוירה המרענן).
אם חשבנו שבהודו תרבות האכילה ברחוב מפותחת מאוד, אז כאן התופעה הזאת אפילו עוד יותר שכיחה. בכל מקום, בכל פינה, דוכנים מדוכנים שונים. הרבה הרבה סוגי אוכל אבל לא רק. גם בגדים, נעליים, צעצועים, ממש הכל.
אני חושבת שהיינו יכולים להשאר פה עוד הרבה זמן ולא להשתעמם לרגע, אבל הכסף פה ממש נוזל מהכיסים ואנחנו בכל זאת רוצים לטייל עוד ארבעה וחצי חודשים...
מחר בבוקר טסים לינגון - בורמה. בבורמה נטייל 28 ימים ואז נחזור לבנגקוק, במטרה במהרה להמשיך הלאה.
הימים הבאים מתחלקים בין הסתובבות בשווקים ללא גבולות (נראה שכל העיר הזאת היא שוק אחד גדול), טעימה של מטעמים ממטעמים שונים (פירות ים, פירות טרופיים שונים ומשונים, חרקים, נודלס, ממתקים) כשהכל מוגש באסתטיקה גדולה, ביקור בשני פארקים - אקווריום ופארק מים - לונה פארק ענק, שני קניונים עצומים, סרט, מקדשים בודהיסטיים ושייט בתעלות הנהר שבתוך העיר. וכמובן, שני מפגשים נעימים עם תומר ונעמי - בן הדוד של אלעד ואישתו, שגרים פה כבר כמה שנים. אנחנו נהנים מכל רגע פה. מרגישים שיכורים משלל אפשרויות הבילוי והאטרקציות, אוכלים וטועמים (וממשיכים לתפוח...) ללא הרף, מסתובבים ולומדים ומקבלים השראה משלל עבודות היד שמוצעות כאן למכירה.
נדהמים מהאפשרות להשתמש בשירותים במסעדה שהם נקיים! ובכלל, הרחובות נקיים, המקדשים נקיים, האוטובוסים נקיים והסדר אליו אנחנו רגילים, שולט בכל.
מרגישים שאנחנו מתאוששים במהרה מכל התחלואים שהבאנו איתנו מנפאל, בעיקר צינון ושיעול, בזכות מזג האויר החם ששורר פה (אולי גם בזכות שינוי האוירה המרענן).
אם חשבנו שבהודו תרבות האכילה ברחוב מפותחת מאוד, אז כאן התופעה הזאת אפילו עוד יותר שכיחה. בכל מקום, בכל פינה, דוכנים מדוכנים שונים. הרבה הרבה סוגי אוכל אבל לא רק. גם בגדים, נעליים, צעצועים, ממש הכל.
אני חושבת שהיינו יכולים להשאר פה עוד הרבה זמן ולא להשתעמם לרגע, אבל הכסף פה ממש נוזל מהכיסים ואנחנו בכל זאת רוצים לטייל עוד ארבעה וחצי חודשים...
מחר בבוקר טסים לינגון - בורמה. בבורמה נטייל 28 ימים ואז נחזור לבנגקוק, במטרה במהרה להמשיך הלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה