שנים רבות אני חולמת להגיע לכאן. קראתי לא מעט עליה וראיתי הרבה תמונות, והיה נראה לי שזה מקום מעניין, לא מאוד תיירותי ומאתגר. לכן, כשהתלבטנו לאן להמשיך את מסעינו, התעקשתי שנגיע לכאן.
קנינו כרטיסי טיסה, הצטיידנו ב״לונלי פלנט״ החדש שיצא רק לפני חודש, הוצאנו דולרים במזומן - חדשים ומגוהצים (על ההתנהלות הכספית המוזרה בבורמה בהמשך הקרוב), דיברנו עם מספר אנשים שחזרו לא מכבר, קראנו קצת באינטרנט והרגשנו שאנחנו ממש מוכנים.
טיסה קצרה וחלקה מבנגקוק ונחיתה בינגון ב8 בבוקר. כניסה לטרמינל והמתנה ארוכה בתור ההגירה. מעבר לזכוכית, באולם הממתינים, אני מבחינה בעשרות גברים לבושים בחצאיות משובצות (לא דומות לאלה הסקוטיות, ארוכות יותר וללא קפלים). חיוך מתפשט על פני, הגענו למקום הנכון.
* כמה מילים על ההתנהלות הכספית בבורמה:
עובדה ראשונה - אין כאן מכשירי כספומט ואין כאן אפשרות להשתמש בטרבל צ׳ק. הכסף שהבאת איתך אמור לספיק לכל הטיול.
עובדה שניה - המינמארים מקבלים רק שטרות של דולר, ישרים, נקיים ושנכנסו למחזור אחרי שנת 2006. השער הגבוה יותר ינתן לשטרות בני 100 דולר. שטרות קטנים יותר יזכו לשער המרה נמוך יותר. שטרות מקומטים/מוכתמים לא יתקבלו.
עובדה שלישית - כסף כדאי להחליף בערים הגדולות, בערים הקטנות השער נמוך בהרבה.
כל העובדות האלו סירבלו מאוד את הטיול שלנו. זה הכריח אותנו לשמור על הכסף שלא יתקמט, לחשוב מתי להחליף כסף ולדעת שאין לנו יותר ממה שהבאנו איתנו בארנק מבנגקוק (מה עושים במקרה חרום?).
פגשנו לא מעט תיירים שלא קיבלו את השטרות שלהם מסיבות שונות. לנו זה קרה פעם אחת, שלאחריה שמתי את השטרות שלא התקבלו בתוך ספר על מנת לגהץ אותם.
ולהמשך קורתינו -
אנחנו יוצאים לאולם קבלת הנוסעים. יהל מיד מתחבר עם חבורת גברים ומשחק איתם, ואנחנו מדברים עם נציגים של מלונות שמחכים כאן ללקוחות שהזמינו מקום במלון שלהם. מתברר, שכל המלונות בתפוסה מלאה. כריסמס, סוף שנה, כל העולם בחופשה ורבים מהם בחרו בבורמה כיעד המועדף עליהם. משוגעים. נוסעים עם אחד הנציגים למלון שלו, אולי בכל זאת ימצא לנו מקום ומתאכזבים לגלות שלא כך. עושים כמה טלפונים ומוצאים מקום במלון לא רחוק. נוסעים אליו במכונית מתקופת המנדט הבריטי, מגיעים ומגלים מלון מגעיל (גם בהמשך יש פער גדול בין מחיר החדר למה שמקבלים, והמלונות מזכירים את אלה מהתקופה הסובייטית) עם ריח של אניס (כנראה שלבעלי המלון יש עסק צדדי להפקת ערק), מחיר בשמיים ויחס מגעיל. סותמים את האף (תרתי משמע) ונשארים ללילה אחד בלבד.
ינגון עושה רושם של עיר סואנת ומלוכלכת, חסרת כל חן. חוצמזה, חם נורא בחוץ ואנחנו מבואסים מקבלת הפנים. לא נורא, אנחנו חושבים לעצמינו, תמיד ההתחלות קשות. מכאן הכל ילך וישתפר.
ארוחת צהריים מהירה, שכוללת תבשילי אורז שונים (גם בהמשך התפריט יכלול בעיקר, אם לא רק, אורז) וצלילה לשנ״צ טובה.
מתעוררים אחה״צ ונוסעים ל״משרד״ לקניית כרטיסי אוטובוס. עושים השוואה בין כמה מקומות, הכרטיסים יקרים להחריד אך אחד הנציגים מבטיח לנו אוטובוס ברמה גבוהה, עם מיזוג אוויר, בקיצור - תנאים מצויינים. אנחנו יושבים ושותים איתו תה, משוחחים, הוא מסדר לנו מלון אחר ללילה הבא ואנחנו מסכמים שנגיע מחר לקנות ממנו את הכרטיסים (למחרת מתברר שהוא נוכל ומכר לזוג תיירים שפגשנו כרטיסים במחיר מופקע. איזה מזל שלא קנינו ממנו את הכרטיסים! ואיזו תחושה מבאסת שאי אפשר לסמוך על אף אחד ושצריך להיות חשדניים יותר).
אחרי כן עושים סיבוב קצר בעיר ונכנסים ל״סולי פגודה״ - המוארת באורות רבים ונראית מרשימה ומנצנצת בצבעה הזהוב.
למחרת בבוקר עוברים במהירות למלון הבא ויוצאים לפגודה הגדולה בעיר - שוודגון.
בדרך חולפים על פני שורות של נזירים עם קופסאות איסוף המזון שלהם, הקופסאות חומות וקעורות, עם מכסה שטוח, תלויות עליהם באלכסון בעזרת חבל. הנזירות לבושות בחצאיות כתומות, מעליהן גלימה ורודה ועליה סרט חום שמולבש באלכסון, הבנים בגלימות בצבע בורדו. כולם מגולחי שיער כמובן. כל בוקר הם יוצאים יחפים לשוטט ברחובות ולקבץ מזון וכסף, והמיאנמרים - כך התברר לנו בהמשך - נותנים להם את אלה מתוך תחושה של מצווה דתית. שורות הנזירים עם קופסאות המזון הופכים להיות במהרה חלק מהנוף היומיומי שלנו כאן במיאנמר.
עוד שמים לב, שכל הפרצופים - בעיקר של הנשים והילדים - צבועים בצבע צהבהב בהיר, כמו מסכה. בהמשך מסתבר לנו שזו משחה שמפיקים מעץ מיוחד והיא מיועדת להגנה על עור הפנים מפני השמש ולקירור העור בימים החמים (ויש רבים רבים כאלו כאן).
אזור הפגודה רוחש וגועש. למתחמים סגורים בהם יש את פסלו של בודהה - אסורה הכניסה לנשים (מוכר לנו מהיהדות). הפגודה עצומה בגודלה וצבועה בזהב מנצנץ. המוני פסלים של בודהה מוצבים מסביבה בתוך מבנים שונים, מוזהבים אף הם. אנשים שופכים מים על דמותו. מדביקים עלים של זהב עליה (שוב, רק הגברים!). משתחווים ומתפללים. מגישים פרחים ואוכל. תורמים כסף (כמה כסף מגלגלת התעשייה הזו של הדת. כאן בבורמה זה מתחוור לנו שבעתיים). באיזה שהוא שלב אלעד מבחין במהומה רבה באחת המבנים שמסביב לפגודה והולך (איך לא) לברר על מה ולמה. הוא וכולנו מוזמנים, כמעט מאולצים, להצטרף לחגיגה - ארוחה גדולה בחסות הנזירים לטובת כל באי המקדש, לאחר שנתרם סכום כסף גדול מכמה אנשי עסקים מקומיים. הארוחה הזו עולה לי בקלקול קיבה עצבני במהלך כל השבוע שיבוא, אך מזמנת לנו הזדמנות נהדרת להכיר כמה מטעמים מהמטבח הבורמזי ואפשרות לשוחח עם אנשים - לשמוע ולהשמיע.
מתוודעים לסוגי קארי שונים, סלט עלי תה חלוט עם תערובת בוטנים ושומשום מטוגנים, אורז כמובן, מגוון ירקות מטוגנים, ולקינוח - פירות וגלידה. כל המנות מוצפות בשמן.
בהמשך היום מגיעים לבית הכנסת המקומי (בעבר היתה בינגון קהילה יהודית שמנתה 3000 איש, שהיתה כמובן מבוססת כלכלית מאוד ורבת השפעה בעיר) ומדליקים נר שלישי של חנוכה, יחד עם עוד שני יהודים חביבים שמטיילים פה ועם אב בית הכנסת - משה - שחי כאן ומתפעל את המקום בשבתות ובחגים. מרגש מאוד לראות בית כנסת במקום נידח כזה בעולם ולמרות שלא כובדנו בסופגניות חמות (יהל מאוד ציפה להן), שמחנו שהגענו לכאן והרגשנו שייכים.
ברשימות הבאות...
מצבנו הולך ומשתפר ואנחנו מצליחים מאוד להנות במינמאר
קנינו כרטיסי טיסה, הצטיידנו ב״לונלי פלנט״ החדש שיצא רק לפני חודש, הוצאנו דולרים במזומן - חדשים ומגוהצים (על ההתנהלות הכספית המוזרה בבורמה בהמשך הקרוב), דיברנו עם מספר אנשים שחזרו לא מכבר, קראנו קצת באינטרנט והרגשנו שאנחנו ממש מוכנים.
טיסה קצרה וחלקה מבנגקוק ונחיתה בינגון ב8 בבוקר. כניסה לטרמינל והמתנה ארוכה בתור ההגירה. מעבר לזכוכית, באולם הממתינים, אני מבחינה בעשרות גברים לבושים בחצאיות משובצות (לא דומות לאלה הסקוטיות, ארוכות יותר וללא קפלים). חיוך מתפשט על פני, הגענו למקום הנכון.
* כמה מילים על ההתנהלות הכספית בבורמה:
עובדה ראשונה - אין כאן מכשירי כספומט ואין כאן אפשרות להשתמש בטרבל צ׳ק. הכסף שהבאת איתך אמור לספיק לכל הטיול.
עובדה שניה - המינמארים מקבלים רק שטרות של דולר, ישרים, נקיים ושנכנסו למחזור אחרי שנת 2006. השער הגבוה יותר ינתן לשטרות בני 100 דולר. שטרות קטנים יותר יזכו לשער המרה נמוך יותר. שטרות מקומטים/מוכתמים לא יתקבלו.
עובדה שלישית - כסף כדאי להחליף בערים הגדולות, בערים הקטנות השער נמוך בהרבה.
כל העובדות האלו סירבלו מאוד את הטיול שלנו. זה הכריח אותנו לשמור על הכסף שלא יתקמט, לחשוב מתי להחליף כסף ולדעת שאין לנו יותר ממה שהבאנו איתנו בארנק מבנגקוק (מה עושים במקרה חרום?).
פגשנו לא מעט תיירים שלא קיבלו את השטרות שלהם מסיבות שונות. לנו זה קרה פעם אחת, שלאחריה שמתי את השטרות שלא התקבלו בתוך ספר על מנת לגהץ אותם.
ולהמשך קורתינו -
אנחנו יוצאים לאולם קבלת הנוסעים. יהל מיד מתחבר עם חבורת גברים ומשחק איתם, ואנחנו מדברים עם נציגים של מלונות שמחכים כאן ללקוחות שהזמינו מקום במלון שלהם. מתברר, שכל המלונות בתפוסה מלאה. כריסמס, סוף שנה, כל העולם בחופשה ורבים מהם בחרו בבורמה כיעד המועדף עליהם. משוגעים. נוסעים עם אחד הנציגים למלון שלו, אולי בכל זאת ימצא לנו מקום ומתאכזבים לגלות שלא כך. עושים כמה טלפונים ומוצאים מקום במלון לא רחוק. נוסעים אליו במכונית מתקופת המנדט הבריטי, מגיעים ומגלים מלון מגעיל (גם בהמשך יש פער גדול בין מחיר החדר למה שמקבלים, והמלונות מזכירים את אלה מהתקופה הסובייטית) עם ריח של אניס (כנראה שלבעלי המלון יש עסק צדדי להפקת ערק), מחיר בשמיים ויחס מגעיל. סותמים את האף (תרתי משמע) ונשארים ללילה אחד בלבד.
ינגון עושה רושם של עיר סואנת ומלוכלכת, חסרת כל חן. חוצמזה, חם נורא בחוץ ואנחנו מבואסים מקבלת הפנים. לא נורא, אנחנו חושבים לעצמינו, תמיד ההתחלות קשות. מכאן הכל ילך וישתפר.
ארוחת צהריים מהירה, שכוללת תבשילי אורז שונים (גם בהמשך התפריט יכלול בעיקר, אם לא רק, אורז) וצלילה לשנ״צ טובה.
מתעוררים אחה״צ ונוסעים ל״משרד״ לקניית כרטיסי אוטובוס. עושים השוואה בין כמה מקומות, הכרטיסים יקרים להחריד אך אחד הנציגים מבטיח לנו אוטובוס ברמה גבוהה, עם מיזוג אוויר, בקיצור - תנאים מצויינים. אנחנו יושבים ושותים איתו תה, משוחחים, הוא מסדר לנו מלון אחר ללילה הבא ואנחנו מסכמים שנגיע מחר לקנות ממנו את הכרטיסים (למחרת מתברר שהוא נוכל ומכר לזוג תיירים שפגשנו כרטיסים במחיר מופקע. איזה מזל שלא קנינו ממנו את הכרטיסים! ואיזו תחושה מבאסת שאי אפשר לסמוך על אף אחד ושצריך להיות חשדניים יותר).
אחרי כן עושים סיבוב קצר בעיר ונכנסים ל״סולי פגודה״ - המוארת באורות רבים ונראית מרשימה ומנצנצת בצבעה הזהוב.
למחרת בבוקר עוברים במהירות למלון הבא ויוצאים לפגודה הגדולה בעיר - שוודגון.
בדרך חולפים על פני שורות של נזירים עם קופסאות איסוף המזון שלהם, הקופסאות חומות וקעורות, עם מכסה שטוח, תלויות עליהם באלכסון בעזרת חבל. הנזירות לבושות בחצאיות כתומות, מעליהן גלימה ורודה ועליה סרט חום שמולבש באלכסון, הבנים בגלימות בצבע בורדו. כולם מגולחי שיער כמובן. כל בוקר הם יוצאים יחפים לשוטט ברחובות ולקבץ מזון וכסף, והמיאנמרים - כך התברר לנו בהמשך - נותנים להם את אלה מתוך תחושה של מצווה דתית. שורות הנזירים עם קופסאות המזון הופכים להיות במהרה חלק מהנוף היומיומי שלנו כאן במיאנמר.
עוד שמים לב, שכל הפרצופים - בעיקר של הנשים והילדים - צבועים בצבע צהבהב בהיר, כמו מסכה. בהמשך מסתבר לנו שזו משחה שמפיקים מעץ מיוחד והיא מיועדת להגנה על עור הפנים מפני השמש ולקירור העור בימים החמים (ויש רבים רבים כאלו כאן).
אזור הפגודה רוחש וגועש. למתחמים סגורים בהם יש את פסלו של בודהה - אסורה הכניסה לנשים (מוכר לנו מהיהדות). הפגודה עצומה בגודלה וצבועה בזהב מנצנץ. המוני פסלים של בודהה מוצבים מסביבה בתוך מבנים שונים, מוזהבים אף הם. אנשים שופכים מים על דמותו. מדביקים עלים של זהב עליה (שוב, רק הגברים!). משתחווים ומתפללים. מגישים פרחים ואוכל. תורמים כסף (כמה כסף מגלגלת התעשייה הזו של הדת. כאן בבורמה זה מתחוור לנו שבעתיים). באיזה שהוא שלב אלעד מבחין במהומה רבה באחת המבנים שמסביב לפגודה והולך (איך לא) לברר על מה ולמה. הוא וכולנו מוזמנים, כמעט מאולצים, להצטרף לחגיגה - ארוחה גדולה בחסות הנזירים לטובת כל באי המקדש, לאחר שנתרם סכום כסף גדול מכמה אנשי עסקים מקומיים. הארוחה הזו עולה לי בקלקול קיבה עצבני במהלך כל השבוע שיבוא, אך מזמנת לנו הזדמנות נהדרת להכיר כמה מטעמים מהמטבח הבורמזי ואפשרות לשוחח עם אנשים - לשמוע ולהשמיע.
מתוודעים לסוגי קארי שונים, סלט עלי תה חלוט עם תערובת בוטנים ושומשום מטוגנים, אורז כמובן, מגוון ירקות מטוגנים, ולקינוח - פירות וגלידה. כל המנות מוצפות בשמן.
בהמשך היום מגיעים לבית הכנסת המקומי (בעבר היתה בינגון קהילה יהודית שמנתה 3000 איש, שהיתה כמובן מבוססת כלכלית מאוד ורבת השפעה בעיר) ומדליקים נר שלישי של חנוכה, יחד עם עוד שני יהודים חביבים שמטיילים פה ועם אב בית הכנסת - משה - שחי כאן ומתפעל את המקום בשבתות ובחגים. מרגש מאוד לראות בית כנסת במקום נידח כזה בעולם ולמרות שלא כובדנו בסופגניות חמות (יהל מאוד ציפה להן), שמחנו שהגענו לכאן והרגשנו שייכים.
ברשימות הבאות...
מצבנו הולך ומשתפר ואנחנו מצליחים מאוד להנות במינמאר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה