יום שבת, 14 במאי 2011

שגרת דארג׳ילינג



אנחנו עוד לא שבוע כאן וכבר יש כמה דברים קבועים - מקום הלינה שלנו, מקומות שאנחנו אוכלים בהם - בדרך כלל חוזרים לאותם מקומות שהיה לנו נעים בהם וגם טעים - שעת ההליכה לישון והקימה - בדרך כלל לא הרבה אחרי שמחשיך ולא הרבה אחרי שמאיר (בהתאמה). שאר הזמן נחלק לזה המתוכנן וברובו לזה הספונטני,ומהאחרון יש לא מעט. למשל הלכנו לראות את שדות התה, את מפעל הייבוש ואת הקוטפות. לאחר שסיימנו את הסיור, שתינו תה דרג׳ילינג ואכלנו משהו, לשם שינוי, התחלנו לחזור לעיר בדרך אחרת. והדרך ארכה כמה שעות - עצרנו כל הזמן לדבר עם אנשים או שעצרו אותנו, כמו תמיד בזכות הילדים - בעיקר יהל הבלונדיני שעובר ואומר ״נמסטה״ לכל אחד תוך הצמדת ידיים במחוות שלום, מידי פעם התיישבנו לנוח כי ההליכה פה מאוד קשה  -הרבה עליות וירידות, בשלב מסוים ראינו שאנחנו נמצאים בפתחו של הגן הבוטני   המפורסם של העיר ונכנסנו לסייר בו.
דרג׳ילינג היא עיר מקסימה על הרי ההימליה, חלק מהזמן אנחנו נמצאים בתוך ענן ובשאר הזמן יש כאן נוף מקסים של הרים, שדות תה, ישובים צבעוניים והרבה ירוק ומרחב. יש הרבה לראות ולעשות כאן ומסביב, ולפחות חלק מהדברים אנחנו עושים ונעשה. אנחנו משתדלים לא לרוץ למרות שקשה לנו, ובכל זאת מצליחים לאכול ארוחות ארוכות מאוד שכוללות גם זמן שיחה עם תיירים אחרים או מקומיים, כתיבה, צפייה בסרטים באיי פד - הילדים, קריאה, ומנוחה.
הילדים מקסימים, בדרך כלל. ניכר שהיחסים בינהם עוברים איזה שהוא תהליך. הם יותר משתפים פעולה ומתחשבים אחד בשני. ובאין אפשרות אחרת הרבה פעמים, הם משחקים ביחד וצוחקים וזה כייף גדול גדול. בכלל, מאוד קל להתרגל לביחד שלנו, אף אחד לא צריך ללכת לעבודה ורוב הזמן כולנו יחד.
אתמול יצאנו לסיור ברכבת הצעצוע של דארג׳ילינג -הרכבת מכונה כך בשל רוחב המסילה הצר שלה אבל היא רכבת אמיתית שמשמשת את התושבים כאן. הרכבת מונעת על ידי פחם, והעובדים דוחפים פחמים לתוך המנוע של הרכבת, הרכבת עושה המון רעש והמון המון עשן אנחנו עשינו סיבוב של שעתיים הלוך וחזור לעיר הסמוכה.
בדרך לתחנת הרכבת יהל נעמד ליד אחד הקבצנים כאן הצביע עליו ואמר בפליאה ״אה, תראו יש כאן איש בלי רגלים, יש כאן איש בלי רגלים איך הוא הולך?״ הסברנו לו שזה קבצן ושהוא נכה ושאנשים עוזרים לו להגיע ממקום למקום.
גוני כבר מתחיל לתפוס עצמאות- כשישבנו באינטרנט קפה הוא ביקש לצאת קצת להסתובב לבד בשוק ברחוב. נתנו לו פתק עם הכתובת של האינטרנט קפה וקצת כסף והוא יצא לו לדרכו. הוא חזר אחרי מספר דקות מאוד גאה בעצמו ואם כמה חטיפים מקומיים שהוא קנה לנו.

זהו להפעם, מצרפים גם קצת תמונות,
נשמח שתגיבו כדי שנדע שמישהו קורא אותנו :)
להתראות
יהל, גוני, ענבל ואלעד 

5 תגובות:

  1. צוות הבייסיס מוסר לך דרישת שלום חמה ושי שואל מה המייל שלך הוא רוצה לכתוב לך.
    ביי ביינתיים,
    סילבי

    השבמחק
  2. אלעד,
    מקנאים בך.
    תמשיך לכתוב, עוקבים בציפייה
    שי גלעד

    השבמחק
  3. הי
    שימו לילדים ציפ באוזנים,יותר זול ממשלחת חילוץ.
    מצדיע ליכולת שלכם לבחור בהיום בטוח על פני מחר לא ברור
    א.פ

    השבמחק
  4. שמחים לשמוע שאתם מבלים! שמרו על עצמכם!
    משפחת שוחט

    השבמחק
  5. נהדר יופי שמרו על עצמכם ושתפו אותנו בחויות
    דבור גולדשמידט

    השבמחק