באופן כללי, נפאל נחלקת לשני אזורים - האיזור השטוח בדרום המדינה, והאיזור ההררי - של הרי ההימליה - בכל שאר השטח. צ׳יטוואן, שמורת טבע ענקית (בלונלי פלאנט כתוב שהיא גדולה פי 20 מהשטח של תל אביב רבתי!!!), נמצאת באיזור השטוח, שהוא ארוך וצר - בדומה לצורה של נפאל - ונפרש ממזרח המדינה למערבה. בערך באמצע שלו.
אנחנו התגוררנו במלון שנמצא בכפר קטן בפאתי השמורה. בכפר הזה מהלכים על השבילים הצרים, יחד עם בני האדם, המון פילי ענק, עם המאלפים שלהם. בנוסף, תושבי הכפר חיים עם סכנה תמידית שבמפגש עם פילי בר וקרנפים מסוכנים, הפולשים מדי פעם לשטח הכפר או לשדות המעובדים.
המלון מנוהל על ידי משפחה נחמדה שבנוסף לניהולו, עוסקת גם במספר פרויקטים לרווחת הקהילה. אנחנו התמקמנו במלון ויחד עם סירי המקסים, בעל הבית, בנינו לנו תוכנית של מספר ימים לחוות את שמורת הטבע ואת האזור.
כבר בסיורינו הראשון בפאתי השמורה, זכינו לראות שתיים מהחיות המאוד נפוצות בו: פיל - שגדל פה גם בצורה פראית בתוך הפארק (אותו לא ראינו) וגם בצורה מבוייתת - לצורכי האדם - כלומר בעיקר לטובת התיירות בשמורה. בכל מקרה, מבויית או פראי, לראות פיל כל כך מקרוב, זו בהחלט חוויה. איזה גודל החיה הזו ואיזו חזות נחמדה יש לה! וכמה כייף לראות המון כאלה בבת אחת. החיה השנייה שפגשנו, היא הקרנף ההודי בעל הקרן האחת, שניתן לראותו בטבע רק באיזור זה ובצפון מזרח הודו (באיזור מדינת אסאם). פעם אחת ראינו אותו כגוש ההולך ומתקרב אלינו, די מרחוק (כמו הציור השבועי לילד). פעם שנייה, ממרחק של חמישה מטרים, מלכך עשב וכאילו נהנה להיות במרכז ההצגה. ופעם שלישית, רוחץ בנהר. גם הקרנף נראה חיה חביבה למדי, עם כאילו חיוך על הפרצוף, אבל גם הוא כמו הפיל, יכולים להיות מאוד מסוכנים אם הם חשים בסכנה, וממש לא כדאי להגיע למצב שאחד מהם רץ אחרייך, כי שניהם מהירים למדי. אגב הסתבר לנו שלקרנף יש עור עבה יותר מלפיל, כך שכדאי לשקול לשנות את הביטוי ל״עור של קרנף״.
שתי הצלחות ליום הראשון, הישג בכלל לא רע. בכלל, בשמורת טבע - לעומת גן חיות - כל חיה שאתה רואה זה כמו מתנה. ומאוד יכול להיות שתסתובב כמה שעות ולא תראה אפילו אחת. ככה זה בטבע, זה היופי, שלעיתים קרובות יכול להפוך לכאב לב, על שהגעת כל כך רחוק ולא ראית כמעט אף חיה.
לאחר שחזרנו מהשמורה, נהננו במלון ממופע ריקודים שבטי של תושבי המקום שהגיעו לפני מאות שנים מאזור ראג׳סטאן שבהודו. ריקודים עם מוסיקה קצבית, מהירה וסוחפת, כאשר כל צוות הנגנים והרקדנים הם גברים (למעט אישה אחת בריקוד אחד).
למחרת השכמנו קום, ויצאנו לשייט קנו, בנחל החוצה את השמורה. אמנם שטנו רק בקטע קצר שארך כשעה וחצי, אבל ראינו נחש מים שוחה בנחל, שלל ציפורים מקסימות כמו שלדגים מסוגים שונים, עיטים - אפילו ראינו אחד מקרוב שאוכל נחש, ציפור ענק שנחשבת לגדולה ביותר בשמורה ועוד רבות שאינני זוכרת את שמם. ראינו גם מקרוב עדר צבאים עם קרניים גדולות שחוצה את הנהר (ממש תמונה מהנשיונל ג׳יאוגרפיק) וכשירדנו מהסירה, זכינו שוב במפגש קרוב קרוב עם קרנף (שביום השני כבר הרגיש לי טריוויאלי, כאילו פגשתי בחתול).
בצהריים נסענו לנקודה בנהר בה מתרחץ הפיל של המלון (לכל מלון כאן יש פיל פרטי!) וזכינו למקלחת משותפת איתו. אז איך זה הולך? עולים על הגב שלו (השיערות שלו מרגישות כמו שיערות של מטאטא) ולהוראותיו של המהוטי (המתפעל שלו) הוא שואב מים לתוך החדק ומשפריץ אותם על ״הנוסעים״. אחרי כמה סשנים כאלו, הפיל הולך ברוורס אל מרכז הערוץ, ומפיל אותם. גוני ואלעד התלהבו מאוד מהקטע וחזרו עליו כמה וכמה פעמים. יהל החליט לוותר (תחשבו כמה מפלצתית החיה הזו ביחס לגודל שלו!) ואני אחרי פעם אחת, שהרגישה לי כמו קרבה גדולה מידי לייצור אדיר המימדים הזה, החלטתי (בלי להעליב כמובן) שיותר כייף לי לרחוץ בנהר בלעדיו.
הטיול על הפיל אחר הצהריים, הניב תוצאות פחות מסעירות. דמיינו לעצמכם צעדר של כ-40 פילים, על כל פיל מחוברת מעין במה גדולה עם מזרון ועליה ישובים ארבעה תיירים ומהוטי, כולם צועדים פחות או יותר ביחד, במרחקים לא גדולים אחד מהשני ובמסלולים דומים, בציפייה לראות חיות....וכמה שהשתדלנו להיות בשקט, ואפילו שיהל רשם שיא חדש בהרדמות במקומות מוזרים (גב של פיל תוך ניעור חזק), כל שהצלחנו לראות היה צבי מת :( ואחד חי. הי, בשביל זה לא הייתי צריכה לנסוע רחוק כל כך, יש לנו מלא צבאים בפינת חי!!!! ובכל אופן, מעבר לציניות, זו בכל זאת חוויה מיוחדת להיות על גב של פיל. התחושה של לראות את העולם מגבוה, לעבור בין שיחים עבותים וגבוהים ולהיות בחלק העליון שלהם, היא בהחלט אחרת. וגם הקרבה הפיזית הגדולה לייצור הענק הזה, כשהפעם מפרידים ביננו קונסטרוקציית עץ וכמה שמיכות (לא קרוב מידי), היא משהו ששמחתי להתנסות בו.
ביום השלישי ביקרנו בבית התינוקות של הפילים וזכינו לראות פילון בן חמישה חודשים, סוף סוף אחד שהוא יותר נמוך מאיתנו. באמת חמוד אמיתי. היו שם גם פילונים תאומים - הראשונים בעולם. היה נחמד לראות אותם יונקים, משימה קצת מסורבלת, בהתחשב בחדק הענק שיש להם במרכז הפרצוף. אני משום מה חשבתי שהם יונקים מהחדק....אבל במציאות, הפיל מתקרב אל העטין של אמא פילה, מזיז את החדק הצידה, סוגר את הפה על העטין ויונק.
אחר הצהריים יצאנו בג׳יפ אל מקום אחר בשמורה, ומעבר לצמחייה הרבה והפראית, ראינו צבאים, תנינים - מהסוג המסוכן אבל במרחק בטוח (באותו יום שחינו בנהר ופתאום ראינו תנין שוחה לא רחוק מאיתנו...מאוד נבהלנו אבל הסתבר לנו יותר מאוחר שזה תנין מהסוג שאוכל ציפורים ולא בני אדם...), ציפורים וקופים.
בשאר הימים פשוט נפשנו לנו במלון הנחמד, יצאנו לרחצות בנהר, ביקרנו במפעל מקומי המייצר נייר מהקקי של הפילים ושוטטנו בין שדות האורז, תוך התבוננות בתהליך הקציר, הייבוש, ההפרדה של האורז מהגבעולים והערמת הגבעולים בצורות דמויות בתים עגולים, כנראה לצורכי הסקה או האכלת הבהמות.
אנחנו התגוררנו במלון שנמצא בכפר קטן בפאתי השמורה. בכפר הזה מהלכים על השבילים הצרים, יחד עם בני האדם, המון פילי ענק, עם המאלפים שלהם. בנוסף, תושבי הכפר חיים עם סכנה תמידית שבמפגש עם פילי בר וקרנפים מסוכנים, הפולשים מדי פעם לשטח הכפר או לשדות המעובדים.
המלון מנוהל על ידי משפחה נחמדה שבנוסף לניהולו, עוסקת גם במספר פרויקטים לרווחת הקהילה. אנחנו התמקמנו במלון ויחד עם סירי המקסים, בעל הבית, בנינו לנו תוכנית של מספר ימים לחוות את שמורת הטבע ואת האזור.
כבר בסיורינו הראשון בפאתי השמורה, זכינו לראות שתיים מהחיות המאוד נפוצות בו: פיל - שגדל פה גם בצורה פראית בתוך הפארק (אותו לא ראינו) וגם בצורה מבוייתת - לצורכי האדם - כלומר בעיקר לטובת התיירות בשמורה. בכל מקרה, מבויית או פראי, לראות פיל כל כך מקרוב, זו בהחלט חוויה. איזה גודל החיה הזו ואיזו חזות נחמדה יש לה! וכמה כייף לראות המון כאלה בבת אחת. החיה השנייה שפגשנו, היא הקרנף ההודי בעל הקרן האחת, שניתן לראותו בטבע רק באיזור זה ובצפון מזרח הודו (באיזור מדינת אסאם). פעם אחת ראינו אותו כגוש ההולך ומתקרב אלינו, די מרחוק (כמו הציור השבועי לילד). פעם שנייה, ממרחק של חמישה מטרים, מלכך עשב וכאילו נהנה להיות במרכז ההצגה. ופעם שלישית, רוחץ בנהר. גם הקרנף נראה חיה חביבה למדי, עם כאילו חיוך על הפרצוף, אבל גם הוא כמו הפיל, יכולים להיות מאוד מסוכנים אם הם חשים בסכנה, וממש לא כדאי להגיע למצב שאחד מהם רץ אחרייך, כי שניהם מהירים למדי. אגב הסתבר לנו שלקרנף יש עור עבה יותר מלפיל, כך שכדאי לשקול לשנות את הביטוי ל״עור של קרנף״.
שתי הצלחות ליום הראשון, הישג בכלל לא רע. בכלל, בשמורת טבע - לעומת גן חיות - כל חיה שאתה רואה זה כמו מתנה. ומאוד יכול להיות שתסתובב כמה שעות ולא תראה אפילו אחת. ככה זה בטבע, זה היופי, שלעיתים קרובות יכול להפוך לכאב לב, על שהגעת כל כך רחוק ולא ראית כמעט אף חיה.
לאחר שחזרנו מהשמורה, נהננו במלון ממופע ריקודים שבטי של תושבי המקום שהגיעו לפני מאות שנים מאזור ראג׳סטאן שבהודו. ריקודים עם מוסיקה קצבית, מהירה וסוחפת, כאשר כל צוות הנגנים והרקדנים הם גברים (למעט אישה אחת בריקוד אחד).
למחרת השכמנו קום, ויצאנו לשייט קנו, בנחל החוצה את השמורה. אמנם שטנו רק בקטע קצר שארך כשעה וחצי, אבל ראינו נחש מים שוחה בנחל, שלל ציפורים מקסימות כמו שלדגים מסוגים שונים, עיטים - אפילו ראינו אחד מקרוב שאוכל נחש, ציפור ענק שנחשבת לגדולה ביותר בשמורה ועוד רבות שאינני זוכרת את שמם. ראינו גם מקרוב עדר צבאים עם קרניים גדולות שחוצה את הנהר (ממש תמונה מהנשיונל ג׳יאוגרפיק) וכשירדנו מהסירה, זכינו שוב במפגש קרוב קרוב עם קרנף (שביום השני כבר הרגיש לי טריוויאלי, כאילו פגשתי בחתול).
בצהריים נסענו לנקודה בנהר בה מתרחץ הפיל של המלון (לכל מלון כאן יש פיל פרטי!) וזכינו למקלחת משותפת איתו. אז איך זה הולך? עולים על הגב שלו (השיערות שלו מרגישות כמו שיערות של מטאטא) ולהוראותיו של המהוטי (המתפעל שלו) הוא שואב מים לתוך החדק ומשפריץ אותם על ״הנוסעים״. אחרי כמה סשנים כאלו, הפיל הולך ברוורס אל מרכז הערוץ, ומפיל אותם. גוני ואלעד התלהבו מאוד מהקטע וחזרו עליו כמה וכמה פעמים. יהל החליט לוותר (תחשבו כמה מפלצתית החיה הזו ביחס לגודל שלו!) ואני אחרי פעם אחת, שהרגישה לי כמו קרבה גדולה מידי לייצור אדיר המימדים הזה, החלטתי (בלי להעליב כמובן) שיותר כייף לי לרחוץ בנהר בלעדיו.
הטיול על הפיל אחר הצהריים, הניב תוצאות פחות מסעירות. דמיינו לעצמכם צעדר של כ-40 פילים, על כל פיל מחוברת מעין במה גדולה עם מזרון ועליה ישובים ארבעה תיירים ומהוטי, כולם צועדים פחות או יותר ביחד, במרחקים לא גדולים אחד מהשני ובמסלולים דומים, בציפייה לראות חיות....וכמה שהשתדלנו להיות בשקט, ואפילו שיהל רשם שיא חדש בהרדמות במקומות מוזרים (גב של פיל תוך ניעור חזק), כל שהצלחנו לראות היה צבי מת :( ואחד חי. הי, בשביל זה לא הייתי צריכה לנסוע רחוק כל כך, יש לנו מלא צבאים בפינת חי!!!! ובכל אופן, מעבר לציניות, זו בכל זאת חוויה מיוחדת להיות על גב של פיל. התחושה של לראות את העולם מגבוה, לעבור בין שיחים עבותים וגבוהים ולהיות בחלק העליון שלהם, היא בהחלט אחרת. וגם הקרבה הפיזית הגדולה לייצור הענק הזה, כשהפעם מפרידים ביננו קונסטרוקציית עץ וכמה שמיכות (לא קרוב מידי), היא משהו ששמחתי להתנסות בו.
ביום השלישי ביקרנו בבית התינוקות של הפילים וזכינו לראות פילון בן חמישה חודשים, סוף סוף אחד שהוא יותר נמוך מאיתנו. באמת חמוד אמיתי. היו שם גם פילונים תאומים - הראשונים בעולם. היה נחמד לראות אותם יונקים, משימה קצת מסורבלת, בהתחשב בחדק הענק שיש להם במרכז הפרצוף. אני משום מה חשבתי שהם יונקים מהחדק....אבל במציאות, הפיל מתקרב אל העטין של אמא פילה, מזיז את החדק הצידה, סוגר את הפה על העטין ויונק.
אחר הצהריים יצאנו בג׳יפ אל מקום אחר בשמורה, ומעבר לצמחייה הרבה והפראית, ראינו צבאים, תנינים - מהסוג המסוכן אבל במרחק בטוח (באותו יום שחינו בנהר ופתאום ראינו תנין שוחה לא רחוק מאיתנו...מאוד נבהלנו אבל הסתבר לנו יותר מאוחר שזה תנין מהסוג שאוכל ציפורים ולא בני אדם...), ציפורים וקופים.
בשאר הימים פשוט נפשנו לנו במלון הנחמד, יצאנו לרחצות בנהר, ביקרנו במפעל מקומי המייצר נייר מהקקי של הפילים ושוטטנו בין שדות האורז, תוך התבוננות בתהליך הקציר, הייבוש, ההפרדה של האורז מהגבעולים והערמת הגבעולים בצורות דמויות בתים עגולים, כנראה לצורכי הסקה או האכלת הבהמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה