במהלך טיול כזה ארוך ואינטנסיבי, עם שלל פעילויות, חוויות והמון שעות של ביחד, התפתחו להם ממש שפה וביטויים, שליוו אותנו לאורך הטיול כולו. הנה מבחר מהביטויים היותר שימושיים:
בלונלי פלנט - המדריך הנצחי לכל מקום שאליו הגענו. נוספה אליו ה״ב״ מכיוון שכשמבקשים לחפש בו משהו אומרים: ״תסתכל/י בלונלי פלנט״. וגם לפעמים התיאורים המרהיבים שיש בספר על מקומות, מתפוצצים ולא נשאר כלום. ולעיתים אחרות, כמו למשל במקרה של הודו, הוא נפוח כמו בלון (אלעד).
״לא מסעדה מקומית״ - ככה יהל אומר שהוא לא רוצה לאכול בדוכן ברחוב, אלא לשבת בצורה מסודרת - למרות שבשני המקרים הוא לא ממש אוכל. לאחרונה אומץ הביטוי לתחום התחבורה ויש את ״לא בתחבורה מקומית״.
״אוי, תראו את הקטן...״ - נאמר על כל דבר שהוא קטן, חמוד, מתוק. כמו ילד, כלב, בובה בשוק או כל דבר מחמד אחר (ענבל וגוני).
אוויר רטוב - כשיש גשם ובכל זאת רוצים לצאת לטייל, אומרים שזה ״אויר רטוב״ ואז אין בעיה. הביטוי תופס גם בעיצומו של גשם מונסון אימתני (אלעד).
להתחבא מתחת לשולחן - כשאלעד פוצח בשיר הודי בתוך אוטובוס מלא או מצטרף לרוקדים בחתונה מקומית (גוני).
״אני לא אבנה איתך את הרובוט״ - כשגוני לא מצליח לשכנע את יהל באף דרך אחרת שיעשה משהו, הוא מאיים שיפסיק לשתף אותו בפרויקט הרובוט הלא נגמר - פרויקט שהם מתכננים ביחד במרץ כבר זמן רב. בכמה מקומות הם גם התחילו לאסוף חלקים וממש לבנות אותו.
Don't touch - כולם מנסים לגעת בילדים ובעיקר ביהל. אנחנו, ובעיקר גוני, מנסים להרחיק את המקומיים.
Full power - ביטוי שהוטבע בפושקר בהשראתו של אבלו (בן זוגה של אודליה, בת מגל שגרה בהודו). הוא כינה ככה את גוני שעבד במרץ במסעדה ובגינה האורגנית.
אנחנו אימצנו את הביטוי בטרקים וגם סתם כשקצת קשה ויהל אוזר עוד קצת כוח, צועק Full power ומתחיל לרוץ.
סאלם עליכום - בקשמיר, כשכול המשפחה ניסתה להסוות את היותנו יהודים/ישראלים, אלעד, שהרגיש כמו נציג של המשרד לקידום השלום העולמי, קרא ״סאלם עליכום״ ופצח בהסבר על מדינת ישראל. בהמשך, בכל ביקור באיזור מוסלמי או במפגש עם מוסלמים במדינות השונות בהן טיילנו, התחננו בפניו שלא יגיד את זה והוא בשלו. באותם רגעים הפעלנו את נוהל ״להתחבא מתחת לשולחן״ וניסינו להראות קטנים ככל שאפשר.
ילדים מקומיים, תמיד כינינו כמו שאומרים ״שלום״ באותו מקום. למשל: הטיבטים מברכים אחד את השני בברכת ״טאשי דאלק״ אז בדראמסאללה כל ילד קטן שראינו אמרנו - ״תראו את הטאשי דלאק הקטן״, במיאנמר ״הנה מינגלבה נחמד/נחמדה״ וכו׳ (אלעד).
ארטיק בטעם סבון - כשבוחרים ארטיק מדי פעם אחרי ארוחה או סתם כך, גוני יקח את המגנום ודומיו, אלו שעולים הרבה כסף. יהל בוחר את היותר מעניינים, שבסופו של דבר יש להם טעם שמזכיר סבון לשטיפת רצפות (אלעד וענבל).
מלון יוקרתי - גוני חולם על מלונות אמיתיים, כאלו עם לובי וברכה, מעלית ומסעדה מפנקת. רוב המלונות ששהינו בהם (חוץ מהשבועיים שבילנו עם יגאל ויהודית) היו רחוקים מהתיאור שלמעלה, בערך כמו המרחק בין לה לסרינגר (16 שעות נסיעה). גוני לא הפסיק לדרוש ולרצות שנהיה במלון יוקרתי - אולי בטיול הבא.
מאדם.... - כך פונים אל ענבל במהלך כל 12 חודשי הטיול, בניסיון לעניין אותה בכל מיני פריטים לרכישה. ותמיד נוסף לזה: ״very cheap". אותי (ענבל) זה תמיד משאיר בתחושת אי נוחות, אבל גם בהחלט משעשע.
Just looking - במיאנמאר, כשהגענו לשווקים, המוכרים תמיד אמרו לנו את זה. זה מאוד הצחיק אותנו ואימצנו את הביטוי להמשך ההסתובבויות הרבות שלנו בשווקים רוויי הפיתויים.
No spicy, no chili, no peper - בהחלט ביטוי חובה בחלק זה של העולם. לא תמיד עזר, אבל נתן לנו תחושה מסויימת של שליטה במה שיכנס אל פינו. במקרים מועטים שכחנו להגיד והתוצאה היתה מ-א-ו-ד ח-ר-י-פ-ה!! (המצאה משפחתית).
מתי נגיע? - שאלה רווחת מפיו של גון גון, שכבר בתחילת הדרך (וכמעט כל דרך כאן היא ד-ר-ך) הוא שואל אותה. השאלה נזרקת לאוויר בממוצע כל חמש דקות, אז תארו לעצמכם כמה פעמים זה במשך 12 או 24 שעות?!!
אני ראאאאאעב - נאמר בדרך כלל מיד כשמסיימים לאכול, ביציאה מהמסעדה, על ידי יהל, ששניה קודם אמר שהוא שבע. תמיד זה בטון מעורר רחמים...
I am not baby I am big boy - כשפנו ליהל ואמרו לו Hello baby או Nice baby הוא הקפיד תמיד, גם אם זה היה אלף פעם ביום, להבהיר לכולם שהוא כבר לא תינוק אלא ילד גדול.
פינתנו - היו לנו במהלך הטיול מספר פינות שחזרו על עצמן. למשל, בטיולים מאורגנים או בהסעות בוויטנאם היתה פינת ״הבואו ננסה לקחת עוד קצת כסף מהתיירים״. או בימים אחרים, כשמשהו היה לא בדיוק ולא היה לנו כוח להתעקש, אז היתה פינת ״הנגיד ש...״ (אלעד).
המכנסיים הולכות לבד - אלעד הקפיד להחליף מכנסיים אחת לשבועיים, בפעמים נדירות יותר, אחת לשבוע. הוא מאוד היה גאה בזה שבמהלך השנה, הוא השתמש בכל כך מעט בגדים (לענבל זה היה פחות נחמד). לפני כל החלפת מכנסיים חגיגית, הוא אמר ש״המכנסיים שלו כבר הולכות לבד...״
תמיד תקשיבו לגוני - לא כדאי להתווכח איתו, כי הוא תמיד, אבל ת-מ-י-ד צודק. כשהוא אמר בטרק שהולך לרדת גשם אוטוטו, אז תוך דקה ורבע התחיל גשם זלעפות,
כשהוא אומר שכבר היינו במקום מסויים אז אכן זה המצב. בקיצור, שילוב של אינטואיציות חזקות וגאונות פרופר! (היו לי מיליון דוגמאות אבל הן פרחו מזכרוני, תנסו בעצמכם ותיווכחו).
נוהל יציאה מ״מלון״ (ליתר דיוק ״גסט האוס״) - אחרי שהתיקים כבר ארוזים ומוצאים מהחדר, גוני ואלעד נכנסים לסריקה אחרונה, לראות אם שכחנו משהו - מרימים מזרונים, בודקים מתחת למיטות, בשירותים, בארון ובמגירות (אם יש כאלו). בדרך כלל זה לא קורה בגלל הקפדה יתרה, שלא לומר ״יקית״, של אם המשפחה...
כל מלון הוא ״בית״ - הילדים, בכל מקום בו היינו, קראו למלון ״בית״. וככה, בסיומו של כל יום טיול, תמיד היינו שבים הביתה.
בלונלי פלנט - המדריך הנצחי לכל מקום שאליו הגענו. נוספה אליו ה״ב״ מכיוון שכשמבקשים לחפש בו משהו אומרים: ״תסתכל/י בלונלי פלנט״. וגם לפעמים התיאורים המרהיבים שיש בספר על מקומות, מתפוצצים ולא נשאר כלום. ולעיתים אחרות, כמו למשל במקרה של הודו, הוא נפוח כמו בלון (אלעד).
״לא מסעדה מקומית״ - ככה יהל אומר שהוא לא רוצה לאכול בדוכן ברחוב, אלא לשבת בצורה מסודרת - למרות שבשני המקרים הוא לא ממש אוכל. לאחרונה אומץ הביטוי לתחום התחבורה ויש את ״לא בתחבורה מקומית״.
״אוי, תראו את הקטן...״ - נאמר על כל דבר שהוא קטן, חמוד, מתוק. כמו ילד, כלב, בובה בשוק או כל דבר מחמד אחר (ענבל וגוני).
אוויר רטוב - כשיש גשם ובכל זאת רוצים לצאת לטייל, אומרים שזה ״אויר רטוב״ ואז אין בעיה. הביטוי תופס גם בעיצומו של גשם מונסון אימתני (אלעד).
להתחבא מתחת לשולחן - כשאלעד פוצח בשיר הודי בתוך אוטובוס מלא או מצטרף לרוקדים בחתונה מקומית (גוני).
״אני לא אבנה איתך את הרובוט״ - כשגוני לא מצליח לשכנע את יהל באף דרך אחרת שיעשה משהו, הוא מאיים שיפסיק לשתף אותו בפרויקט הרובוט הלא נגמר - פרויקט שהם מתכננים ביחד במרץ כבר זמן רב. בכמה מקומות הם גם התחילו לאסוף חלקים וממש לבנות אותו.
Don't touch - כולם מנסים לגעת בילדים ובעיקר ביהל. אנחנו, ובעיקר גוני, מנסים להרחיק את המקומיים.
Full power - ביטוי שהוטבע בפושקר בהשראתו של אבלו (בן זוגה של אודליה, בת מגל שגרה בהודו). הוא כינה ככה את גוני שעבד במרץ במסעדה ובגינה האורגנית.
אנחנו אימצנו את הביטוי בטרקים וגם סתם כשקצת קשה ויהל אוזר עוד קצת כוח, צועק Full power ומתחיל לרוץ.
סאלם עליכום - בקשמיר, כשכול המשפחה ניסתה להסוות את היותנו יהודים/ישראלים, אלעד, שהרגיש כמו נציג של המשרד לקידום השלום העולמי, קרא ״סאלם עליכום״ ופצח בהסבר על מדינת ישראל. בהמשך, בכל ביקור באיזור מוסלמי או במפגש עם מוסלמים במדינות השונות בהן טיילנו, התחננו בפניו שלא יגיד את זה והוא בשלו. באותם רגעים הפעלנו את נוהל ״להתחבא מתחת לשולחן״ וניסינו להראות קטנים ככל שאפשר.
ילדים מקומיים, תמיד כינינו כמו שאומרים ״שלום״ באותו מקום. למשל: הטיבטים מברכים אחד את השני בברכת ״טאשי דאלק״ אז בדראמסאללה כל ילד קטן שראינו אמרנו - ״תראו את הטאשי דלאק הקטן״, במיאנמר ״הנה מינגלבה נחמד/נחמדה״ וכו׳ (אלעד).
ארטיק בטעם סבון - כשבוחרים ארטיק מדי פעם אחרי ארוחה או סתם כך, גוני יקח את המגנום ודומיו, אלו שעולים הרבה כסף. יהל בוחר את היותר מעניינים, שבסופו של דבר יש להם טעם שמזכיר סבון לשטיפת רצפות (אלעד וענבל).
מלון יוקרתי - גוני חולם על מלונות אמיתיים, כאלו עם לובי וברכה, מעלית ומסעדה מפנקת. רוב המלונות ששהינו בהם (חוץ מהשבועיים שבילנו עם יגאל ויהודית) היו רחוקים מהתיאור שלמעלה, בערך כמו המרחק בין לה לסרינגר (16 שעות נסיעה). גוני לא הפסיק לדרוש ולרצות שנהיה במלון יוקרתי - אולי בטיול הבא.
מאדם.... - כך פונים אל ענבל במהלך כל 12 חודשי הטיול, בניסיון לעניין אותה בכל מיני פריטים לרכישה. ותמיד נוסף לזה: ״very cheap". אותי (ענבל) זה תמיד משאיר בתחושת אי נוחות, אבל גם בהחלט משעשע.
Just looking - במיאנמאר, כשהגענו לשווקים, המוכרים תמיד אמרו לנו את זה. זה מאוד הצחיק אותנו ואימצנו את הביטוי להמשך ההסתובבויות הרבות שלנו בשווקים רוויי הפיתויים.
No spicy, no chili, no peper - בהחלט ביטוי חובה בחלק זה של העולם. לא תמיד עזר, אבל נתן לנו תחושה מסויימת של שליטה במה שיכנס אל פינו. במקרים מועטים שכחנו להגיד והתוצאה היתה מ-א-ו-ד ח-ר-י-פ-ה!! (המצאה משפחתית).
מתי נגיע? - שאלה רווחת מפיו של גון גון, שכבר בתחילת הדרך (וכמעט כל דרך כאן היא ד-ר-ך) הוא שואל אותה. השאלה נזרקת לאוויר בממוצע כל חמש דקות, אז תארו לעצמכם כמה פעמים זה במשך 12 או 24 שעות?!!
אני ראאאאאעב - נאמר בדרך כלל מיד כשמסיימים לאכול, ביציאה מהמסעדה, על ידי יהל, ששניה קודם אמר שהוא שבע. תמיד זה בטון מעורר רחמים...
I am not baby I am big boy - כשפנו ליהל ואמרו לו Hello baby או Nice baby הוא הקפיד תמיד, גם אם זה היה אלף פעם ביום, להבהיר לכולם שהוא כבר לא תינוק אלא ילד גדול.
פינתנו - היו לנו במהלך הטיול מספר פינות שחזרו על עצמן. למשל, בטיולים מאורגנים או בהסעות בוויטנאם היתה פינת ״הבואו ננסה לקחת עוד קצת כסף מהתיירים״. או בימים אחרים, כשמשהו היה לא בדיוק ולא היה לנו כוח להתעקש, אז היתה פינת ״הנגיד ש...״ (אלעד).
המכנסיים הולכות לבד - אלעד הקפיד להחליף מכנסיים אחת לשבועיים, בפעמים נדירות יותר, אחת לשבוע. הוא מאוד היה גאה בזה שבמהלך השנה, הוא השתמש בכל כך מעט בגדים (לענבל זה היה פחות נחמד). לפני כל החלפת מכנסיים חגיגית, הוא אמר ש״המכנסיים שלו כבר הולכות לבד...״
תמיד תקשיבו לגוני - לא כדאי להתווכח איתו, כי הוא תמיד, אבל ת-מ-י-ד צודק. כשהוא אמר בטרק שהולך לרדת גשם אוטוטו, אז תוך דקה ורבע התחיל גשם זלעפות,
כשהוא אומר שכבר היינו במקום מסויים אז אכן זה המצב. בקיצור, שילוב של אינטואיציות חזקות וגאונות פרופר! (היו לי מיליון דוגמאות אבל הן פרחו מזכרוני, תנסו בעצמכם ותיווכחו).
נוהל יציאה מ״מלון״ (ליתר דיוק ״גסט האוס״) - אחרי שהתיקים כבר ארוזים ומוצאים מהחדר, גוני ואלעד נכנסים לסריקה אחרונה, לראות אם שכחנו משהו - מרימים מזרונים, בודקים מתחת למיטות, בשירותים, בארון ובמגירות (אם יש כאלו). בדרך כלל זה לא קורה בגלל הקפדה יתרה, שלא לומר ״יקית״, של אם המשפחה...
כל מלון הוא ״בית״ - הילדים, בכל מקום בו היינו, קראו למלון ״בית״. וככה, בסיומו של כל יום טיול, תמיד היינו שבים הביתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה