יום רביעי, 25 באפריל 2012

צ׳אנג מאי והדרך אליה

מעבר הגבול האחרון לטיול (לפחות ככה אנחנו חושבים בשלב זה) לפני החזרה ארצה, מחכה לנו היום. זה מתחיל בנסיעה של כארבע שעות מלואנג נאמתה שבלאוס, אל עבר נהר המקונג. הנסיעה היא בנוף מרהיב, הרים ירוקים עם צמחייה פראית. מדי פעם חולפים על פני כפר קטן. כמו שאר הדרכים שנסענו בהן פה, גם זו - מפותלת מאוד ואין בה כמעט קטעים ישרים. הנסיעה קשה, מרגישה כמו הנסיעה הקשה ביותר שהיתה לנו בטיול כולו (זיכרון קצר?...) וכל הנוסעים סביבי נראים ירוקים, כפי שבוודאי גם אני נראית...  חונים בעיר הגבול הלאואית, וצועדים לבדנו עם כל התיקים לעבר נקודת הביקורת המקומית. ממתינים שהפקידים יסיימו את ארוחת הצהריים, מחתימים את הדרכון וצועדים לעבר הסירה, שתעביר אותנו לצד התאילנדי של הנהר. שייט קצרצר בסירה צרת ירכתיים והנה אנחנו בתאילנד. הולכים לנקודת ביקורת הגבולות וכאן מגלים שאנחנו בבעיה. בכניסה יבשתית לתאילנד, מקבלים אשרת שהיה ל 15 יום ולנו יש טיסה עוד 24 יום. מתייעצים עם הפקידים בגבול, הם מקסימים ובאמת מאוד רוצים לעזור, אבל חוק זה חוק (בטח פה בתאילנד) והם לא יכולים לעשות כלום. מתבאסים מהשיבוש הקל בתוכנית ומתלבטים האם להמשיך לצ׳אנג ראי הקרובה יותר או להדרים עד  לצ׳אנג מאי, ולחזור בהמשך שוב לצפון הרחוק, כדי להחתים את דרכוננו ולקבל אשרת שהיה לעוד 15 ימים. כמו בפעמים אחרות גם הפעם ההחלטה התקבלה בהתאם לנסיבות. כשהגענו לגבול היה אוטובוס לצ׳אנג ראי, אז עלינו עליו וכשהגענו לצ׳אנג ראי היה אוטובוס לצ׳אנג מאי, אז עלינו גם עליו. בהמשך, זה התברר כהחלטה נכונה. יש כאן הרבה מקורות מידע שיעזרו לנו לתכנן את החלק האחרון של הטיול, זוהי עיר כייפית והמקום הטוב ביותר בתאילנד לחגוג בו את הסונקרן (פרטים בהמשך).  ככה מצאנו את עצמנו בתשע בערב, מגיעים לצ׳אנג מאי, עייפים, מרוטים מיום נסיעות ארוך וללא מלון. הפעם זה הלך קשה מהצפוי. כל מקום שבדקנו היה מגעיל ובמחיר מופקע. לאחר כשעתיים, כשכבר הרגשנו שממש מיצינו את טיפת כוחותינו האחרונה, מצאנו לנו את המקום המתאים - גסט האוס נקי, אך כמעט נטוש, באמצע שוק הלילה. יום למחרת הגעתנו היה ליל הסדר. כאן בגולה לחגוג אותו, הרגיש כמו ״הוצא מהקשרו״ וגם האופציה היחידה היתה ״בית חב״ד״ - שזה לא ממש לרוחנו. וכך החלטנו לקחת את ״החירות״ מהחג ולשחרר את עצמינו גם מזה. חוץ מקצת מצות ושוקולד ״השחר״ שקנינו בבית חב״ד המקומי וחוץ מהברכות בפייסבוק, לא ממש הרגשנו את הפסח. במסגרת שיטוטנו בעיר וניסיוננו לאתר מידע לגבי המשך השהיה בתאילנד, פגשנו את ישראל, שהוא הבעלים והמנהל של סוכנות נסיעות בצ׳אנג מאי. בהמלצתו ודרכו נרשמנו  לטרק של 3 ימים בג׳ונגלים ובכפרים מסביב לעיר הגדולה, ובהמשך יצאנו לטיול בצפון תאילנד, ברכב שכור. לישראל יש ידע רב על האיזורים הללו וללא עזרתו, לא היינו יוצאים לטיול המיוחד הזה בצפון. טרק באיזור צ׳אנג מאי כמו שקורה לפעמים בטיולים מאורגנים, גם הפעם התחברנו להרכב יחודי ומאוד לא מתוכנן של אנשים לטיול המשותף. איתנו יצאו זוג ספרדים יותר מבוגרים מאיתנו, שהשאירו בבית את הילדים ויצאו לטיול קצר בתאילנד (זוג מקסים, אגב), זוג אוסטרי, שחיפש טיול עם אתגרי הליכה ארוכים ואנחנו, שהגענו לטרק ללא הרבה ציפיות. התחלנו את הטרק בביקור בשוק מקומי והמשכנו בשייט נחמד ומהנה על רפסודת מבמבוק. תוך כדי שיט זכינו ללא מעט השפרצות מים, כמובן שהגבנו בחזרה והיה מאוד מהנה. בסביבות שתיים, התחלנו את ההליכה היומית. הלכנו כארבע שעות של עליות וירידות, הראשונות אינן קלות כלל. במהלך הדרך פגשנו בכמה מפלים ונחלים, וגם לפתע החל לרדת גשם!!! הזוג האוסטרי הוציא מטריה, צעד בנונשלנטיות, כשהבחורה אומרת לי: ״תמיד צריך להיות מוכנים!״. התחשק לי לחנוק אותה באותו רגע (ענבל). גוני ויהל הלכו את כל 9 הק״מ ללא בעיות (יהל קיטר קצת מאוד לקראת סיום הדרך). בערב הגענו לכפר של שבט הקארן ושם לנו את הלילה, בבית במבוק, לא לפני שנהננו מערב שירי עמים שארגנו - המקומיים שרו שירים שלהם, אנחנו שרנו את ״העושה שלום במרומיו״, האוסטרים שרו שיר עם שלהם והזוג הספרדי הפתיע בשיר וריקוד. למחרת קמנו בעצלתיים, אכלנו ארוחת בוקר, נפרדנו מהזוג הספרדי, שהזמין טיול רק ליומיים, והתחלנו ללכת. למרות שהבטיחו לנו יום עם הליכה קצרצרה ופשוטה, הדרך התארכה והתארכה ושוב הילדים עמדו בה בגבורה רבה. בדרך חלפנו על פני נהר שוצף והרבה הרבה ירוק אבל גם על פני שטחים שלמים שרופים ומתים. בשלב מסויים הגענו לאיזור שופע בחקלאות - שדות אורז מוריקים וחממות פרחים, בהחלט מראה יפה. לקראת אחר הצהריים הגענו למחנה הלילה - שני בתי במבוק ליד מפל סוער. טיילנו קצת באזור ובשמונה בערב, כבר עלינו למיטות לשינה, לצלילי הרעש מחריש האוזניים (ענבלי אמרה שזה רעש מרגיע) של המפלים. למחרת קימה ושוב הליכה של שלוש שעות בתוך יער, חלקו ירוק, חלקו כבר יבש, שבסיומם מעבר באזור מרהיב של המון המון מים ושדות אורז בירוק עז. נסיעה קצרה ואחריה טיול פילים קצרצר (כבר לא אטרקציה בשבילינו...) וחזרה לצ׳אנג מאי. בדרך, הספקנו להרגיש את תחילת נפלאות הסונקראן,  כשתוך כדי נסיעה נשפכו עלינו שני דלים של מים שכמעט והרטיבו את המצלמה (והזוג האוסטרי שוב שלף את המטרייה... ועוד לא סיימנו עם הטרק... במהלך שלושת ימי הטיול, כל הזמן עקצו אותנו יצורים קטנים, משהו שנראה כמו יתוש קטן, אבל לא בדיוק. כולנו נעקצנו, אבל למעט גירודים מטרידים, לא נגרם שום נזק. בבוקרו של היום השני, שמתי לב שאחת הרגליים שלי, למטה, התנפחה מעט. כשחזרנו לצ׳אנג מאי, שתי הרגליים שלי היו אדומות ונפוחות כמו בלונים. החום עלה לי והחלטנו להתפנות לבית חולים. שם, בארגון ובניקיון מופתיים, עברתי בדיקות שונות ונקבע שיש לי דלקת. קיבלתי מנת אנטיביוטיקה באינפוזיה והר של כדורים לקחת איתי. שמחתי שמה שקרה, קרה כאן (ולא בלאוס, למשל), כי ברור שכאן התנאים היו טובים הרבה יותר.  חג המים - הסונקרן איך השתוללנו לנו בחג המים. פשוט יומיים של טרוף חושים. מלחמות מים לא נגמרות, שירה וריקודים ברחובות וכיף לא נגמר. זה התחיל כבר שהגענו - בכל הרחובות מוכרים אקדחים, רובי מים, דליים. גם אנחנו הצטיידנו בכאלה. גוני ויהל קנו רובים אימתניים עם מיכלי מים על הגב. כל יום, מאז שובינו מהטרק, הפסטיבל הלך וצבר תאוצה. ביום הראשון, אחה״צ, היתה פעילות רק בכמה רחובות. ביום השני, כמעט בכל מקום נהננו (או סבלנו, תלוי את מי שואלים ומתי) מהתזות מפתיעות של מים. ביום השלישי, זה היה השיא. כל הרחובות היו מלאים באנשים, מוסיקה מחרישת אוזניים נשמעה מכל עבר, דוכני רחוב היו פזורים בכל מקום, הכבישים היו עמוסי מכוניות - הפתוחות מאחור - עם אנשים עליהן, מצויידים בחביות מים (עם קרח) ובאקדחים או דליים, ומלחמות מים בכל מקום. היתה שמחה גדולה, גדולים וקטנים השתוללו ללא מעצורים והיתה אווירה של קרנבל גדול. אני (ענבל, הכבדה) הרגשתי שמיציתי אחרי כמה שעות, אבל אלעד והילדים המשיכו והשתוללו עוד ועוד, והיה כייף גדול לצפות בהם מהצד.

תגובה 1:

  1. I really could have 100 _______________________, nonetheless As i could hardly take 100 ______________! I should have actually eat 100 _______________________________, nonetheless That i wouldn't have 100 _____________________! I could truthfully get 100 ______________________ around my cubical, however As i could not place 100 _____________________ within my chair! As i intend I needed 100 __________________________, nevertheless I'm ecstatic that don't have 100 _____________________________________! https://imgur.com/a/NvajE8M https://imgur.com/a/sC9xEhS https://imgur.com/a/fWO1eJJ https://imgur.com/a/WciY0xG https://imgur.com/a/tggNEvX https://imgur.com/a/4HZQ3Zh https://imgur.com/a/Z6CT63q

    השבמחק