הדרך לבאגאן
במיאנמר יש מספר נהרות רחבים וארוכים מאוד מאוד. אחד מהם הוא נהר האיאיודאי הענק שעובר בחלקים נרחבים משטחה של המדינה. החלטנו לנסות ולגוון את דרכי התנועה שלנו כאן והילדים נורא רצו לשוט, אז בחרנו לעבור ליעדנו הבא באמצעות סירה. קמנו שוב מוקדם מאוד בבוקר ובחושך גמור נסענו לנו במונית לרציף. הסירה היא סירת ברזל ענקית בעלת שני מפלסים ומנוע דיזל מרעיש ופולט עשן. רוב הנוסעים נמצאים במפלס העליון ובמפלס התחתון סוחבים המון המון ציוד שיורד ועולה בכפרים קטנים בהמשך הדרך.
מגיעים לסירה, תופסים מקום על כסאות הפלסטיק, מתעטפים בכל הלבוש החם המועט שהבאנו ויוצאים לדרך. רוב השטים באוניה הם תיירים זרים (אף אחד לא מישראל) אבל יש גם הרבה מקומיים. רוב הדרך הצפיפות בהחלט נסבלת ורק בחלק קטן מהדרך יש על הסירה כמות גדולה מאוד של נוסעים. כשהיום עולה, הקור מתפוגג ואת מקומו תופס חום בלתי נסבל. מתקלפים מכל השכבות, כאשר לקראת ערב - שוב מתעטפים בהן (מעביר טוב את הזמן...)
איך עוד מעבירים את הזמן? שיחות עם תיירים, צפייה בנוף ובכפרים על גדות הנהר, צילום ההתרחשויות בתוך ומחוץ לסירה. גוני עושה חוברות, יהל כרגיל מצליח לישון במשך כשלוש שעות. אוכלים חטיפים שהבאנו וארוחת צהריים מקומית מאוד (משמע - ירקות, אורז ונודלס מוצפים בשכבת שמן עבה) במסעדונת של הסירה. במהלך הדרך עוצרים בחופים חוליים והמקומיים פורקים ומעלים ציוד רב על האוניה (שקי מלט, תוצרת חקלאית, אופנעים, ואפילו מנוע ענק אחד שכעשרים אנשים פרקו יחד באחד מהכפרים בדרך). בכל עצירה כזאת, יש המון התרחשות על הסירה. המוני אנשים עולים אליה ומציעים את מרכולתם למכירה בצעקות רמות ובדחיפות מרפקים - פירות טריים, דגים מטוגנים, אורז דביק, מיני מאפים מטוגנים אף הם, קלחי תירס מבושלים וממתקים מקומיים.
השייט ממאנדליי לבאגן ארוך מאוד מאוד, יצאנו ממאנדליי ב 05:30 בבוקר והגענו רק כעבור כ-14 שעות, בשעה 20:00 בערב, עייפים ומותשים.
באגאן
העיר באגאן מוגדרות כאחד מיעדי החובה במיאנמר. קראנו שיש כאן הרבה מקדשים אבל לא ממש היה ברור לנו למה לצפות. אחרי לילה של שינה ערבה לאחר השייט הארוך, אנחנו יוצאים מהמלון ואחרי התמקחות קצרה שוכרים עגלה, סוס ומדריך שיקחו אותנו לטיול באתר העתיק.
תצפית ראשונה מגבוה - בתווך של 360 מעלות, אלפי פגודות עתיקות נראות כאילו הן צומחות מתוך האדמה. אלפי מגדלים משוננים, בגדלים ובצורות שונות, מצטופפים בתוך הצמחייה הירוקה, ומנגד ההרים הגבוהים והנהר הרחב - באמת מראה מרהיב. לאיזה כיוון שלא מסתכלים - המון המון פגודות בסגנונות ארכיטקטורה שונים. בבוקר, נוסף על המראה המיוחד, יש ערפל שעוטף את הכל ומוסיף נופח רומנטי ומסתורי לכל התמונה. יוצאים לסייר בפגודות המיוחדות יותר. יש כאלו עם ציורי קיר מבפנים - ציורים עם המון פרטים של בודהה, חיות ומפלצות וכל מיני סצינות דתיות. בכולן פסלים גדולים של בודהה - בדרך כל ארבעה, אחד בכל כיוון. בכולן צריך להוריד נעליים - אז כבר לא טורחים לנעול אותן, אבל בעיקר מעניינת הארכיטקטורה של המקדשים ורובם יותר מרשימים מבחוץ מאשר מבפנים. חלקן מצויות במצב תחזוקתי לא טוב. חלקן ניזוקו ברעידת אדמה שהיתה כאן ב-1975 ושופצו. באיזשהו שלב, כבר מרגישים שלא ממש זוכרים איפה היינו, יש כל כך הרבה פגודות והכל מתבלבל לנו. לפנות ערב, הולכים לראות את השקיעה מעוד פגודה והמראה באור הדמדומים הוא יפיפה.
במיאנמר יש מספר נהרות רחבים וארוכים מאוד מאוד. אחד מהם הוא נהר האיאיודאי הענק שעובר בחלקים נרחבים משטחה של המדינה. החלטנו לנסות ולגוון את דרכי התנועה שלנו כאן והילדים נורא רצו לשוט, אז בחרנו לעבור ליעדנו הבא באמצעות סירה. קמנו שוב מוקדם מאוד בבוקר ובחושך גמור נסענו לנו במונית לרציף. הסירה היא סירת ברזל ענקית בעלת שני מפלסים ומנוע דיזל מרעיש ופולט עשן. רוב הנוסעים נמצאים במפלס העליון ובמפלס התחתון סוחבים המון המון ציוד שיורד ועולה בכפרים קטנים בהמשך הדרך.
מגיעים לסירה, תופסים מקום על כסאות הפלסטיק, מתעטפים בכל הלבוש החם המועט שהבאנו ויוצאים לדרך. רוב השטים באוניה הם תיירים זרים (אף אחד לא מישראל) אבל יש גם הרבה מקומיים. רוב הדרך הצפיפות בהחלט נסבלת ורק בחלק קטן מהדרך יש על הסירה כמות גדולה מאוד של נוסעים. כשהיום עולה, הקור מתפוגג ואת מקומו תופס חום בלתי נסבל. מתקלפים מכל השכבות, כאשר לקראת ערב - שוב מתעטפים בהן (מעביר טוב את הזמן...)
איך עוד מעבירים את הזמן? שיחות עם תיירים, צפייה בנוף ובכפרים על גדות הנהר, צילום ההתרחשויות בתוך ומחוץ לסירה. גוני עושה חוברות, יהל כרגיל מצליח לישון במשך כשלוש שעות. אוכלים חטיפים שהבאנו וארוחת צהריים מקומית מאוד (משמע - ירקות, אורז ונודלס מוצפים בשכבת שמן עבה) במסעדונת של הסירה. במהלך הדרך עוצרים בחופים חוליים והמקומיים פורקים ומעלים ציוד רב על האוניה (שקי מלט, תוצרת חקלאית, אופנעים, ואפילו מנוע ענק אחד שכעשרים אנשים פרקו יחד באחד מהכפרים בדרך). בכל עצירה כזאת, יש המון התרחשות על הסירה. המוני אנשים עולים אליה ומציעים את מרכולתם למכירה בצעקות רמות ובדחיפות מרפקים - פירות טריים, דגים מטוגנים, אורז דביק, מיני מאפים מטוגנים אף הם, קלחי תירס מבושלים וממתקים מקומיים.
השייט ממאנדליי לבאגן ארוך מאוד מאוד, יצאנו ממאנדליי ב 05:30 בבוקר והגענו רק כעבור כ-14 שעות, בשעה 20:00 בערב, עייפים ומותשים.
באגאן
העיר באגאן מוגדרות כאחד מיעדי החובה במיאנמר. קראנו שיש כאן הרבה מקדשים אבל לא ממש היה ברור לנו למה לצפות. אחרי לילה של שינה ערבה לאחר השייט הארוך, אנחנו יוצאים מהמלון ואחרי התמקחות קצרה שוכרים עגלה, סוס ומדריך שיקחו אותנו לטיול באתר העתיק.
תצפית ראשונה מגבוה - בתווך של 360 מעלות, אלפי פגודות עתיקות נראות כאילו הן צומחות מתוך האדמה. אלפי מגדלים משוננים, בגדלים ובצורות שונות, מצטופפים בתוך הצמחייה הירוקה, ומנגד ההרים הגבוהים והנהר הרחב - באמת מראה מרהיב. לאיזה כיוון שלא מסתכלים - המון המון פגודות בסגנונות ארכיטקטורה שונים. בבוקר, נוסף על המראה המיוחד, יש ערפל שעוטף את הכל ומוסיף נופח רומנטי ומסתורי לכל התמונה. יוצאים לסייר בפגודות המיוחדות יותר. יש כאלו עם ציורי קיר מבפנים - ציורים עם המון פרטים של בודהה, חיות ומפלצות וכל מיני סצינות דתיות. בכולן פסלים גדולים של בודהה - בדרך כל ארבעה, אחד בכל כיוון. בכולן צריך להוריד נעליים - אז כבר לא טורחים לנעול אותן, אבל בעיקר מעניינת הארכיטקטורה של המקדשים ורובם יותר מרשימים מבחוץ מאשר מבפנים. חלקן מצויות במצב תחזוקתי לא טוב. חלקן ניזוקו ברעידת אדמה שהיתה כאן ב-1975 ושופצו. באיזשהו שלב, כבר מרגישים שלא ממש זוכרים איפה היינו, יש כל כך הרבה פגודות והכל מתבלבל לנו. לפנות ערב, הולכים לראות את השקיעה מעוד פגודה והמראה באור הדמדומים הוא יפיפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה