קוצ׳אנג - kohchang
(בתאית קו=אי וצ׳אנג=פיל, על שם הר שבעיני מישהו, פעם, הזכיר פיל) הוא האי בו בחרנו לבלות את החלק הרגוע של טיולנו.
אחרי נסיעה של 6 שעות באוטובוס, בדרך טובה, ועוד כארבעים דקות שייט, הגענו לאי.
קוצ׳אנג הוא אי גדול מאוד (80 ק״מ מצפון לדרום ו- 10 ק״מ ממזרח למערב) עם חופים רבים. לאחר התיעצות ובדיקה קלה ביקשנו מהמונית שתיקח אותנו למקום שנשמע לנו נחמד. הגענו, ואיזה נחמד ואיזה נעליים. החוף אכן מדהים, חול לבן, דקלי קוקוס ומים צלולים צלולים, אבל הבונגלו קטן, צפוף, בלי טיפת נשמה ועם שרות וצוות פשוט מגעילים. אני הייתי יותר אופטימי אבל ענבלי היתה על סף התפוצצות. החלטנו לישון כאן לילה אחד, לא ממש היתה ברירה אחרת, ולשפר עמדות למחרת.
ואכן, לאחר לילה לא נוח, מצאנו בחוף ליד, אתר עם בתי עץ מקסימים על עמודים וכאן אנחנו נמצאים כבר כשלושה שבועות (הנה הפרטים למי שמעוניין KP HUTS 084-0775995, 084-1335995 kp_huts2599@hotmail.com ). הבית שלנו בנוי כולו מעץ והוא מוקף בצמחיה. יש לנו מרפסת ענקית המשקיפה אל הים ולאיים הקרובים לכאן. בגלל גובה הבית והצורה בה הוא בנוי, כל תזוזה של מישהו מנדנדת את הבית ויש כאן תחושת עירסול תמידית. כשהגאות מגיעה אנחנו ממש קרובים לים, 2-3 מטר, ובכל שעות היום אנחנו נהנים מרחש הגלים.
נשמע גן עדן - אכן זו היא התחושה. הכל זורם לאט. יש זמן, לא ממהרים.
ליד הבית יש לנו אופנוע חדש ששכרנו לנו. אנחנו נהנים מהנוחות והעצמאות שהכלי הזה מעניק לנו וממש כמו המקומיים, גם אנחנו, משפחה שלמה שמצליחה להתנייד על אופנוע אחד.
מדי בוקר אני יוצא עם הבנים ומביא מצרכים לארוחת בוקר וענבלי מכינה סלט ירקות מצויין. הילדים עושים הרבה חוברות ולומדים המון. אנחנו, הספקנו לסיים כבר ספרים רבים וענבלי חורזת חרוזים לתכשיטים, בטכניקות חדשות שהיא לומדת מתוך ספר. אנחנו מתרחצים הרבה בים. לפעמים כמעט יום שלם עובר לו בתוך המים הנעימים. הולכים למסעדות על החוף ואוכלים דגים וכל מיני יצורים מוזרים שמוצאים בים (שרימפסים, תמנונים, דיונונים, סרטני ענק, כל מיני סוגי צדפות ואפילו טעמנו חילזון יפה בגודל של חצי מטר), בקיצור עבודה קשה.
כדי בכל זאת לעשות משהו ממשי יותר, לקחנו יום שייט נינוח ושניקרלנו לנו בחופי האיים הסמוכים. ראינו הרבה דגים ואלמוגים, ונהננו מיום מפנק בסירה 5 כוכבים (או במקרה הזה אולי 5 שרימפסים).
החיים כאן באי מאפשרים לנו להיות מנותקים ממש ולהנות, אפילו עוד יותר מהרגיל, לנוח מנוחה גדולה ולמצות את הביחד המשפחתי שלנו.
פירות - אנחנו מנצלים את ארוחות הבוקר והצהריים וטועמים כאן פירות, חלקם מסוגים שונים ומשונים שכמותם לא ראינו וטעמנו מעולם. חלקם מאוד מיוחדים הן בטעם והן בחזות (את המעניינים שבהם אנחנו מצלמים ונעלה כמובן לרשת).
תופעה שמרתקת אותנו מאוד היא ההפרשים העצומים כאן בין הגאות לשפל. בשעות הערב הים נסוג למרחק רב (כמה מטרים טובים) וחלקים ענקיים בחוף נגלים ונחשפים. אנחנו נהנים לטייל לאורך החוף בזמן השפל ולראות את אלפי הסרטנים הקטנים חופרים לעצמם מחילות בחול הלח. בבוקר, כשאנחנו מתעוררים, הים שוב קרוב לבקתה כמו בבוקר של אתמול.
לאחר כשבוע באי החלטנו לשכור אופנוע. בתחילה נסענו עליו רק אני והילדים. סידורים, קצת קניות וטיולים באזור הקרוב. בהמשך שכרנו אופנוע גדול יותר וגם ענבלי הצטרפה (יהל מקדימה, אחריו אני, גוני ומאחור ענבלי), למרות חששותיה הרבים.
יום אחד החלטנו לצאת לטיול אתגרי על האופנוע (בארץ לא הינו מעיזים) - ולנסוע לעברו השני של האי, לבקר ביערות המנגרובים. לאחר נסיעה ארוכה שכללה עליות וירידות תלולות ופתלתלות (בכביש שהזכיר יותר רכבת הרים בלונה פארק) הגענו לכפר דייגים קטן עם מסעדות על המים ומסביבו יערות עבותים של עצי מנגרוב - עצים עם שורשים מיוחדים שמצליחים לגדול בתוך המים. שכרנו סירה שנראית כמו גונדלה בוונציה, עם שמשיה, שני ספסלים ותאי חביב שהשיט אותנו בעזרת משוטים ידניים ברחבי האזור. היה שליו, נינוח ובלי תיירים בכלל.
ביום אחר לקחנו את האופנוע ושוב לאחר ירידות ועליות תלולות, הגענו לכפר דייגים קטן (נראה שכיום הדייגים עסוקים בעיקר בדייג של תיירים ולא של דגים) במפרץ ציורי עם רציף ארוך והמון חנויות ומסעדות. טיילנו, ראינו קצת דייגים ואכלנו אוכל טעים, טעים ישר מהים.
טיול נוסף עם האופנוע היה למפלי מים. יש כאן רבים כאלו ואנחנו בחרנו בזה הקרוב אלינו ביותר. בכניסה, כרגיל בתאילנד, גובים כסף אבל בהמשך (שוב כמו בתאילנד) הכל מאוד מסודר וליד המפלים יש שומר מוכן עם תיק עזרה ראשונה. המפל עצמו לא נמצא בשיאו, השיא הוא בעונת המונסון. אבל בכל זאת נהננו מהליכה בג׳ונגל אמיתי, צפייה בקופים קטנים וכמובן במפל ומהשתכשכות בברכות קרירות.
ועוד טיול מיימי - בהמשך לסדרה ״משפחה גדולה על רכב אחד קטן״ שכרנו קייק, עלינו עליו כולנו ויצאנו לחתירה של 2 קילומטר לאי השכן (איונצ׳יק קטן באורך של כ- 500 מטר). לא היה קל אבל בסוף הגענו. האי סלעי ברובו, עם הרבה עצים והמון המון סרטנים. שטנו מסביבו, ראינו מערה קטנה והרבה מפרצים זעירים ומקסימים, וחזרנו בכוחות משותפים - כל הכוחות של אלעד (אני כבר הייתי סחוטה מהדרך הלוך) לאי שלנו.
מיד כשהגענו לכאן, שמענו מדי פעם קולות של חיה שנשמעות יותר כמו צעצוע על בטריות. ערב אחד כשישבנו במרפסת הבנו מאיפה מגיעים הקולות - על קורות הגג ראינו זוחל, משהו בין חרדון לסלמנדרה, שעושה את הקולות המוזרים. צבעו אפור וכולו מנוקד בכתמים כתומים. צילמנו את החיה המוזרה וביררנו, בפי המקומיים היא נקראת קהקו, היא לא ארסית אך הנשיכה שלה מאוד לא נעימה. לא נורא, לפחות היא אוכלת המון יתושים.
(ענבל) ״ימין ושמאל, רק חול וחול...״ - אז האמת היא שממולינו יש דווקא ים וקצת לפניו רצועת חול די צרה, אבל היא צרה צרורה. אני תמיד נחשבתי לאחת ששונאת ים ולמה? בגלל החול. אין לי שום דבר נגד ים, ההפך, אבל החול שמתלווה אליו עושה לי נאחס. אבל מה לעשות שברוב המקומות ים מגיע עם חול ליד? הערב הראשון באי היה לי פשוט סיוט. בנוסף לבונגלו המגעיל שנקלעו אליו היה לי חול דבוק אל כל מקום בגוף וגם החדר, לאחר גיחה קצרה שלנו החוצה, התמלא כולו חול - כולל המצעים. בעודי מחרפת ומגדפת כל דבר אפשרי, ומקללת את הרעיון הגרוע שלהגיע לנפוש ליד הים, מצאתי את עצמי מנקה (או לפחות מנסה) כל גרגר חול טועה. המשימה כמובן נכשלה וכך ישנו לילה ראשון אנחנו - והחול - זה עם זה. בהמשך, למרות שיפור תנאי הלינה, מצב החול בבית לא היטיב, נהפוך הוא, ואני - למרות ההצהרות על שנאתי לחול הארור הזה - ישנה וחיה כבר כשלושה שבועות עם ערימות חול במיטה, בחדר ועל הגוף, וזה אפילו כבר לא ממש מפריע לי. מומלץ בחום לכל אלה שסובלים מתופעות דומות!
עוד חוויה לפני סיום - כבר עשינו את זה בבנקוק אבל כל כך נהננו שהינו מוכרחים שוב.
על במה מוגבהת ומוצלת על חוף הים קיבלנו כולנו שעה של מסאג׳. יהל וגוני מסאג׳ תאילנדי מסורתי. ענבלי מסאג׳ שמנים ואני מסאג׳ רגלים, ראש, צוואר. רעש הגלים ברקע. רוח מהים במקום מזגן. פינוק אמיתי לסיום הפרק הזה של מסענו.
לאחר יותר משלושה שבועות של מנוחה והרגעות באי, הגיע הזמן להמשיך הלאה. במהלך שהותינו כאן, קנינו כרטיס טיסה חזרה לארץ ובסוף אפריל, לאחר שנה של טיול, נחזור לישראל. עד אז יש לנו המון המון תוכניות. מפה נמשיך לקמבודיה לאחד מהאתרים המעניינים בעולם - אנגקור וואט ואחריו נטייל עוד במדינה הזו. בהמשך מתוכנן מסלול בוויטנאם, לאוס וחזרה דרך צפון תאילנד לבנגקוק.
כרגיל יש המון תמונות בקישור מימין ואתם תמיד מוזמנים לכתוב לנו el_in@magal.org.il
להתראות
משפחת פלג
(ענבל) ועוד מחשבה קטנה לאחרי הסיום:
שלושה שבועות של נופש באי כמעט השכיחו ממני את עובדת היותיני במסע.
השיגרה היחסית שסיגלנו לעצמינו, הפעילויות הנינוחות במהלך היום, הארוחות הקבועות, ההתניידות בכלי רכב אחד לכל אורך התקופה ועוד, כל אלו נתנו תחושה של נופש ארוך. מחר ממשיכים בנדודים. מלון שמשתנה כל כמה ימים, מקומות חדשים ואנשים, נסיעות לא פשוטות לעיתים... לא שאני מבקשת רחמים ממישהו, כל אלה נעשים מבחירה חופשית, ובכל זאת - זה לא תמיד פשוט לטייל לתקופת זמן כה ארוכה, לנדוד, זה קצת כמו עבודה!
לי תמיד יש תחושת תוגה לפני עזיבת מקום. באופן פרדוקסלי, אני אדם שקשה לו עם שינויים (הרי בטיול השינוי הוא הקבוע!) וגם העזיבה היא ציון דרך במסע - סוף והתחלה, עוד צעד - עוד שלב בטיול, והתקרבות בצעדי ענק אל סיומו...
(בתאית קו=אי וצ׳אנג=פיל, על שם הר שבעיני מישהו, פעם, הזכיר פיל) הוא האי בו בחרנו לבלות את החלק הרגוע של טיולנו.
אחרי נסיעה של 6 שעות באוטובוס, בדרך טובה, ועוד כארבעים דקות שייט, הגענו לאי.
קוצ׳אנג הוא אי גדול מאוד (80 ק״מ מצפון לדרום ו- 10 ק״מ ממזרח למערב) עם חופים רבים. לאחר התיעצות ובדיקה קלה ביקשנו מהמונית שתיקח אותנו למקום שנשמע לנו נחמד. הגענו, ואיזה נחמד ואיזה נעליים. החוף אכן מדהים, חול לבן, דקלי קוקוס ומים צלולים צלולים, אבל הבונגלו קטן, צפוף, בלי טיפת נשמה ועם שרות וצוות פשוט מגעילים. אני הייתי יותר אופטימי אבל ענבלי היתה על סף התפוצצות. החלטנו לישון כאן לילה אחד, לא ממש היתה ברירה אחרת, ולשפר עמדות למחרת.
ואכן, לאחר לילה לא נוח, מצאנו בחוף ליד, אתר עם בתי עץ מקסימים על עמודים וכאן אנחנו נמצאים כבר כשלושה שבועות (הנה הפרטים למי שמעוניין KP HUTS 084-0775995, 084-1335995 kp_huts2599@hotmail.com ). הבית שלנו בנוי כולו מעץ והוא מוקף בצמחיה. יש לנו מרפסת ענקית המשקיפה אל הים ולאיים הקרובים לכאן. בגלל גובה הבית והצורה בה הוא בנוי, כל תזוזה של מישהו מנדנדת את הבית ויש כאן תחושת עירסול תמידית. כשהגאות מגיעה אנחנו ממש קרובים לים, 2-3 מטר, ובכל שעות היום אנחנו נהנים מרחש הגלים.
נשמע גן עדן - אכן זו היא התחושה. הכל זורם לאט. יש זמן, לא ממהרים.
ליד הבית יש לנו אופנוע חדש ששכרנו לנו. אנחנו נהנים מהנוחות והעצמאות שהכלי הזה מעניק לנו וממש כמו המקומיים, גם אנחנו, משפחה שלמה שמצליחה להתנייד על אופנוע אחד.
מדי בוקר אני יוצא עם הבנים ומביא מצרכים לארוחת בוקר וענבלי מכינה סלט ירקות מצויין. הילדים עושים הרבה חוברות ולומדים המון. אנחנו, הספקנו לסיים כבר ספרים רבים וענבלי חורזת חרוזים לתכשיטים, בטכניקות חדשות שהיא לומדת מתוך ספר. אנחנו מתרחצים הרבה בים. לפעמים כמעט יום שלם עובר לו בתוך המים הנעימים. הולכים למסעדות על החוף ואוכלים דגים וכל מיני יצורים מוזרים שמוצאים בים (שרימפסים, תמנונים, דיונונים, סרטני ענק, כל מיני סוגי צדפות ואפילו טעמנו חילזון יפה בגודל של חצי מטר), בקיצור עבודה קשה.
כדי בכל זאת לעשות משהו ממשי יותר, לקחנו יום שייט נינוח ושניקרלנו לנו בחופי האיים הסמוכים. ראינו הרבה דגים ואלמוגים, ונהננו מיום מפנק בסירה 5 כוכבים (או במקרה הזה אולי 5 שרימפסים).
החיים כאן באי מאפשרים לנו להיות מנותקים ממש ולהנות, אפילו עוד יותר מהרגיל, לנוח מנוחה גדולה ולמצות את הביחד המשפחתי שלנו.
פירות - אנחנו מנצלים את ארוחות הבוקר והצהריים וטועמים כאן פירות, חלקם מסוגים שונים ומשונים שכמותם לא ראינו וטעמנו מעולם. חלקם מאוד מיוחדים הן בטעם והן בחזות (את המעניינים שבהם אנחנו מצלמים ונעלה כמובן לרשת).
תופעה שמרתקת אותנו מאוד היא ההפרשים העצומים כאן בין הגאות לשפל. בשעות הערב הים נסוג למרחק רב (כמה מטרים טובים) וחלקים ענקיים בחוף נגלים ונחשפים. אנחנו נהנים לטייל לאורך החוף בזמן השפל ולראות את אלפי הסרטנים הקטנים חופרים לעצמם מחילות בחול הלח. בבוקר, כשאנחנו מתעוררים, הים שוב קרוב לבקתה כמו בבוקר של אתמול.
לאחר כשבוע באי החלטנו לשכור אופנוע. בתחילה נסענו עליו רק אני והילדים. סידורים, קצת קניות וטיולים באזור הקרוב. בהמשך שכרנו אופנוע גדול יותר וגם ענבלי הצטרפה (יהל מקדימה, אחריו אני, גוני ומאחור ענבלי), למרות חששותיה הרבים.
יום אחד החלטנו לצאת לטיול אתגרי על האופנוע (בארץ לא הינו מעיזים) - ולנסוע לעברו השני של האי, לבקר ביערות המנגרובים. לאחר נסיעה ארוכה שכללה עליות וירידות תלולות ופתלתלות (בכביש שהזכיר יותר רכבת הרים בלונה פארק) הגענו לכפר דייגים קטן עם מסעדות על המים ומסביבו יערות עבותים של עצי מנגרוב - עצים עם שורשים מיוחדים שמצליחים לגדול בתוך המים. שכרנו סירה שנראית כמו גונדלה בוונציה, עם שמשיה, שני ספסלים ותאי חביב שהשיט אותנו בעזרת משוטים ידניים ברחבי האזור. היה שליו, נינוח ובלי תיירים בכלל.
ביום אחר לקחנו את האופנוע ושוב לאחר ירידות ועליות תלולות, הגענו לכפר דייגים קטן (נראה שכיום הדייגים עסוקים בעיקר בדייג של תיירים ולא של דגים) במפרץ ציורי עם רציף ארוך והמון חנויות ומסעדות. טיילנו, ראינו קצת דייגים ואכלנו אוכל טעים, טעים ישר מהים.
טיול נוסף עם האופנוע היה למפלי מים. יש כאן רבים כאלו ואנחנו בחרנו בזה הקרוב אלינו ביותר. בכניסה, כרגיל בתאילנד, גובים כסף אבל בהמשך (שוב כמו בתאילנד) הכל מאוד מסודר וליד המפלים יש שומר מוכן עם תיק עזרה ראשונה. המפל עצמו לא נמצא בשיאו, השיא הוא בעונת המונסון. אבל בכל זאת נהננו מהליכה בג׳ונגל אמיתי, צפייה בקופים קטנים וכמובן במפל ומהשתכשכות בברכות קרירות.
ועוד טיול מיימי - בהמשך לסדרה ״משפחה גדולה על רכב אחד קטן״ שכרנו קייק, עלינו עליו כולנו ויצאנו לחתירה של 2 קילומטר לאי השכן (איונצ׳יק קטן באורך של כ- 500 מטר). לא היה קל אבל בסוף הגענו. האי סלעי ברובו, עם הרבה עצים והמון המון סרטנים. שטנו מסביבו, ראינו מערה קטנה והרבה מפרצים זעירים ומקסימים, וחזרנו בכוחות משותפים - כל הכוחות של אלעד (אני כבר הייתי סחוטה מהדרך הלוך) לאי שלנו.
מיד כשהגענו לכאן, שמענו מדי פעם קולות של חיה שנשמעות יותר כמו צעצוע על בטריות. ערב אחד כשישבנו במרפסת הבנו מאיפה מגיעים הקולות - על קורות הגג ראינו זוחל, משהו בין חרדון לסלמנדרה, שעושה את הקולות המוזרים. צבעו אפור וכולו מנוקד בכתמים כתומים. צילמנו את החיה המוזרה וביררנו, בפי המקומיים היא נקראת קהקו, היא לא ארסית אך הנשיכה שלה מאוד לא נעימה. לא נורא, לפחות היא אוכלת המון יתושים.
(ענבל) ״ימין ושמאל, רק חול וחול...״ - אז האמת היא שממולינו יש דווקא ים וקצת לפניו רצועת חול די צרה, אבל היא צרה צרורה. אני תמיד נחשבתי לאחת ששונאת ים ולמה? בגלל החול. אין לי שום דבר נגד ים, ההפך, אבל החול שמתלווה אליו עושה לי נאחס. אבל מה לעשות שברוב המקומות ים מגיע עם חול ליד? הערב הראשון באי היה לי פשוט סיוט. בנוסף לבונגלו המגעיל שנקלעו אליו היה לי חול דבוק אל כל מקום בגוף וגם החדר, לאחר גיחה קצרה שלנו החוצה, התמלא כולו חול - כולל המצעים. בעודי מחרפת ומגדפת כל דבר אפשרי, ומקללת את הרעיון הגרוע שלהגיע לנפוש ליד הים, מצאתי את עצמי מנקה (או לפחות מנסה) כל גרגר חול טועה. המשימה כמובן נכשלה וכך ישנו לילה ראשון אנחנו - והחול - זה עם זה. בהמשך, למרות שיפור תנאי הלינה, מצב החול בבית לא היטיב, נהפוך הוא, ואני - למרות ההצהרות על שנאתי לחול הארור הזה - ישנה וחיה כבר כשלושה שבועות עם ערימות חול במיטה, בחדר ועל הגוף, וזה אפילו כבר לא ממש מפריע לי. מומלץ בחום לכל אלה שסובלים מתופעות דומות!
עוד חוויה לפני סיום - כבר עשינו את זה בבנקוק אבל כל כך נהננו שהינו מוכרחים שוב.
על במה מוגבהת ומוצלת על חוף הים קיבלנו כולנו שעה של מסאג׳. יהל וגוני מסאג׳ תאילנדי מסורתי. ענבלי מסאג׳ שמנים ואני מסאג׳ רגלים, ראש, צוואר. רעש הגלים ברקע. רוח מהים במקום מזגן. פינוק אמיתי לסיום הפרק הזה של מסענו.
לאחר יותר משלושה שבועות של מנוחה והרגעות באי, הגיע הזמן להמשיך הלאה. במהלך שהותינו כאן, קנינו כרטיס טיסה חזרה לארץ ובסוף אפריל, לאחר שנה של טיול, נחזור לישראל. עד אז יש לנו המון המון תוכניות. מפה נמשיך לקמבודיה לאחד מהאתרים המעניינים בעולם - אנגקור וואט ואחריו נטייל עוד במדינה הזו. בהמשך מתוכנן מסלול בוויטנאם, לאוס וחזרה דרך צפון תאילנד לבנגקוק.
כרגיל יש המון תמונות בקישור מימין ואתם תמיד מוזמנים לכתוב לנו el_in@magal.org.il
להתראות
משפחת פלג
(ענבל) ועוד מחשבה קטנה לאחרי הסיום:
שלושה שבועות של נופש באי כמעט השכיחו ממני את עובדת היותיני במסע.
השיגרה היחסית שסיגלנו לעצמינו, הפעילויות הנינוחות במהלך היום, הארוחות הקבועות, ההתניידות בכלי רכב אחד לכל אורך התקופה ועוד, כל אלו נתנו תחושה של נופש ארוך. מחר ממשיכים בנדודים. מלון שמשתנה כל כמה ימים, מקומות חדשים ואנשים, נסיעות לא פשוטות לעיתים... לא שאני מבקשת רחמים ממישהו, כל אלה נעשים מבחירה חופשית, ובכל זאת - זה לא תמיד פשוט לטייל לתקופת זמן כה ארוכה, לנדוד, זה קצת כמו עבודה!
לי תמיד יש תחושת תוגה לפני עזיבת מקום. באופן פרדוקסלי, אני אדם שקשה לו עם שינויים (הרי בטיול השינוי הוא הקבוע!) וגם העזיבה היא ציון דרך במסע - סוף והתחלה, עוד צעד - עוד שלב בטיול, והתקרבות בצעדי ענק אל סיומו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה