המפגש הראשון שלי עם הטרגדיה שהיתה כאן, מעבר למעט שקראתי קודם בואנו, היה בגבול - כשראיתי סבל עם רגל טוטבת. משהו התכווץ לי בלב ובבטן, אולי זו התחושה הכל כך מוכרת מהארץ כנפגשים עם פציעות דומות של חיילים שלנו. ידעתי שהטיול כאן יהיה מאוד מעורב רגשית, חששתי קצת על הילדים ומה זה יעשה להם אבל גם היתה לי תחושה חזקה שזה חשוב שהם יחשפו גם לזה, במינונים קטנים. הפעם הבאה היתה כשטיילנו באחד ממקדשי הפאר של אנקור, כאשר קבוצה של קטועי גפיים ישבה בצד השביל וניגנה. הם כולם היו חייכניים במיוחד ושוחחנו איתם מעט על נסיבות פציעתם. כולם נפצעו ממוקשים, שהוטמנו במאות בתקופת שלטונו של פול פוט. עד היום אנשים מתים ונפצעים מהמוקשים האלו. הילדים התעניינו ושאלו, והנושא העסיק אותם רבות לאורך הטיול פה. הם גם היו מוטרדים מה יקרה אם אנחנו נדרוך על מוקש וניסינו להרגיע אותם שאנחנו נלך רק בשבילים המוכרים והמסומנים ושלא יאונה לנו כל רע. בהמשך הימים פה, בכל מפגש או התקלות עם אנשים, אני באופן אינסנקטיבי מסתכלת על הרגליים שלהם, לראות אם גם הם פצועי מלחמה. דבר שמאוד בולט כאן כשמסתובבים ברחוב, הוא שכמעט לא רואים אנשים זקנים - זהו דור שלם שפשוט נמחק וזה חזק ומצמרר.
משיחות עם אנשים פה, שהם אגב חביבים, חייכניים ואופטימיים בצורה מעוררת השראה, למדנו הרבה על המלחמה מנקודות ראות וסיפורים אישיים. לכל אחד שדיברנו איתו, יש קרובי משפחה שנרצחו באותה תקופה. אנשים משתפים ומספרים, למרות הקושי הרב שזה מעורר בהם. מדריך תיירים מקסים שפגשנו בדרך חזרה מהמפל ביום השני, סיפר לנו שרצחו את כל המשפחה שלו כשהיה בן 3 והוא גדל אצל דוד שלו. בחורה מהחוות פרפרים סיפרה לנו שרצחו בלילה אחד את כל משפחתו של אביה. רק הוא שרד, למרות שעל כל גופו יש סימני פצעים מהמוקשים.
אני מרגישה שלנו, כיהודים, שחוו טרגדיה נוראית כל כך של רצח עם, קל יותר להזדהות ולהבין את התחושות שהם חווים. ההבדל העיקרי הוא שאצלינו זה קרה על ידי עם אחר ופה זה קרה מבפנים. וגם כאן זה עוד מאוד טרי - פול פוט ירד מהשלטון ב-1978, אבל עד 1996 עוד היו כאן קמר רוז׳ שביצעו פשעים מחרידים באנשים תמימים וחסרי ישע. כך שהרבה אנשים שאיתם דיברנו עוד זוכרים את התקופה ההיא מזיכרון ראשון, ולא מסיפורים - כמונו. עצוב ומעורר מחשבה כמה רוע מסוגל הבן אדם לייצר. כמה סבל אנשים גורמים אחד לשני ולעצמם. ואיך, בתוך כל זה, אנשים חיים וממשיכים, עם הרבה אופטימיות והרבה טוב גדול. אני מרגישה שכל זה הפך את הטיול פה לאחר. אנושי מאוד ועצוב, טיול של פתיחות ושיחות מלב אל לב.
וזה היה מאוד משמעותי בשבילי, כי עד שהגענו לכאן ידעתי בקווים מאוד כלליים על מה שהתרחש כאן.
במהלך החודשים האחרונים, הזדמנו לידי שני ספרים חזקים במיוחד, שעוסקים שניהם במלחמות אזרחים. האחד הוא ״הריקוד של סוניה״ / ויקטוריה היסלופ, על מלחמת האזרחים בספרד, והשני ״מהו המה״ / דייב אגרס, על מלחמת האזרחים בסודן. בשני הספרים מסופר, דרך שני סיפורים אישיים, איך מאידאולוגיות שונות ואינטרסים כלכליים, פורצת מלחמה כזאת וכמה רוע וסבל היא מביאה לאדם. מומלץ בחום (בעיקר לאבא שלי שמתעניין מאוד בהיסטוריה. באהבה!)
משיחות עם אנשים פה, שהם אגב חביבים, חייכניים ואופטימיים בצורה מעוררת השראה, למדנו הרבה על המלחמה מנקודות ראות וסיפורים אישיים. לכל אחד שדיברנו איתו, יש קרובי משפחה שנרצחו באותה תקופה. אנשים משתפים ומספרים, למרות הקושי הרב שזה מעורר בהם. מדריך תיירים מקסים שפגשנו בדרך חזרה מהמפל ביום השני, סיפר לנו שרצחו את כל המשפחה שלו כשהיה בן 3 והוא גדל אצל דוד שלו. בחורה מהחוות פרפרים סיפרה לנו שרצחו בלילה אחד את כל משפחתו של אביה. רק הוא שרד, למרות שעל כל גופו יש סימני פצעים מהמוקשים.
אני מרגישה שלנו, כיהודים, שחוו טרגדיה נוראית כל כך של רצח עם, קל יותר להזדהות ולהבין את התחושות שהם חווים. ההבדל העיקרי הוא שאצלינו זה קרה על ידי עם אחר ופה זה קרה מבפנים. וגם כאן זה עוד מאוד טרי - פול פוט ירד מהשלטון ב-1978, אבל עד 1996 עוד היו כאן קמר רוז׳ שביצעו פשעים מחרידים באנשים תמימים וחסרי ישע. כך שהרבה אנשים שאיתם דיברנו עוד זוכרים את התקופה ההיא מזיכרון ראשון, ולא מסיפורים - כמונו. עצוב ומעורר מחשבה כמה רוע מסוגל הבן אדם לייצר. כמה סבל אנשים גורמים אחד לשני ולעצמם. ואיך, בתוך כל זה, אנשים חיים וממשיכים, עם הרבה אופטימיות והרבה טוב גדול. אני מרגישה שכל זה הפך את הטיול פה לאחר. אנושי מאוד ועצוב, טיול של פתיחות ושיחות מלב אל לב.
וזה היה מאוד משמעותי בשבילי, כי עד שהגענו לכאן ידעתי בקווים מאוד כלליים על מה שהתרחש כאן.
במהלך החודשים האחרונים, הזדמנו לידי שני ספרים חזקים במיוחד, שעוסקים שניהם במלחמות אזרחים. האחד הוא ״הריקוד של סוניה״ / ויקטוריה היסלופ, על מלחמת האזרחים בספרד, והשני ״מהו המה״ / דייב אגרס, על מלחמת האזרחים בסודן. בשני הספרים מסופר, דרך שני סיפורים אישיים, איך מאידאולוגיות שונות ואינטרסים כלכליים, פורצת מלחמה כזאת וכמה רוע וסבל היא מביאה לאדם. מומלץ בחום (בעיקר לאבא שלי שמתעניין מאוד בהיסטוריה. באהבה!)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה