החיים הם שינוי מתמיד. בטיול מרגישים את זה יותר - כל כמה ימים (לפעמים כל יום!) מקום חדש, אנשים חדשים, מאכלים אחרים, לעתים שפה שונה. גם אנחנו בהשתנות גדולה יותר - ניהיים סתגלתניים, מורגלים כבר לשגרת השינויים שלנו ולומדים להנות ממנה.
אבל יש רגעים בהם אתה מרגיש קפיצה בשינוי, שינוי גדול יותר, שמטלטל משהו מבפנים. כך הרגשתי בלילה בו קיבלתי את המייל מרונית, אחותי, בו היא סיפרה לי שאמא שלי לא כל כך בסדר ושאנסה ליצור קשר. מיד התקשרתי הביתה והתבשרתי שאמי עברה אירוע מוחי קל.
גוש קטן התגבש בבטני, מנסה לדלות כמה שיותר מידע ויודעת שהנה, שינוי גדול קורה לכולנו, ממש עכשיו.
הימים הבאים עוברים עלינו בהרבה מחשבות, קשר רציף עם הבית ודאגה גדולה לאמא שלי, האישה החזקה ביותר עלי אדמות. חושבים על חזרה הביתה, אבל מחליטים - ביחד עם המשפחה בארץ - שבשלב זה, נמשיך בתוכניותינו, ביחד עם השינוי הזה, שבהחלט מטלטל אותנו.
בהמשך הימים מנסים לגייס כמה מהכלים שרכשנו, ועודנו רוכשים, במהלך המסע הזה שלנו. בעיקר מתחברים לטקסטים בודהיסטים ומנסים ולו במעט, ליישם אותם.
דאלאת
לאיזה מקום יפה ומרענן הגענו - זו התחושה הראשונה שהייתה לנו כשהגענו לדאלאת אחרי נסיעה של כשבע שעות מהכרך הגדול בסייגון. הכול ירוק, המון חקלאות וחממות, הרבה מים. בתים יפים ואויר קריר ונקי.
הטיול בוויטנאם מאוד נוח (לטעמי הוא אפילו נוח מדי, הכל מאורגן ומסודר, יש מעט קטעים של התגברות על קשיים, אילתורים ומפגשים בלתי אמצעיים עם המקומיים). גם כאן מצאנו מלון נחמד ממש בקלות. הנחנו את הציוד ויצאנו לשיטוט סתמי בעיר (למדנו שהרבה פעמים השיטוטים האלו ללא מטרה להגיע למקום מסויים, הם הכי נחמדים). חלפנו לנו על פני האגם במרכז העיר והגענו לשוק ערב נחמד ותוסס. הילדים היוו, כרגיל בוויטנאם, אטרקציה גדולה ואנחנו ניסינו לשמור עליהם מהתנפלות צמודה מידי. המוצר הנפוץ ביותר בשוק הוא תה מקומי העשוי מארטישוק. טעמנו ומאוד נהננו.
למחרת שכרנו רכב ונהג ויצאנו לטיול באזור שמחוץ לעיר. הרבה חקלאות, המון חממות והכל ירוק מאוד. לאחר שתי תצפיות קצרות ויפות וביקור בפגודה, הלכנו לראות ולטעום כיצד מייצרים ״קפה קקי״. בתוך כלובים גר לו יונק משונה למראה שאוכל פולי קפה. אחרי שעברו במערכת העיכול שלו נקלים הפולים, נטחנים ומשמשים להכנת קפה יקר ויוקרתי. טעמנו את הקפה ויש לו טעם מוזר. לי הוא היה קצת מלוח וענבלי טוענת שיש לו ריח של צואה והוא מאוד מר. אני יודע שבארץ הקפה נמכר במחיר אסטרונומי, נו טוב...
המשכנו לטיול במפל הפיל, מפל יפה ורחב שנקרא כך כי פעם באו פילים לשתות ממימיו. ירדנו לנו לתחתית המפל במדרגות מאולתרות ומאוד חלקות. הנהג/מדריך דאג מאוד ליהל וניסה לעזור לו ויהל שהיה ביום של ״מלחמת עצמאות״ שכזו, התעצבן עליו מאוד ובכה, בעוד המדריך מנסה להבין מה הוא עושה לא בסדר. ליד המפל יש גם מרכז מדיטציה. ארוחת צהרים אכלנו במסעדה עממית מקומית, ללא תפריט, אבל עם אוכל מצויין ומעניין.
לקראת סיום הטיול ביקרנו בעוד שני מקומות מעניינים - הראשון מפעל ליצור חוטי משי. ראינו איך פורמים באמצעות מכונות ענק אלפי גלמים והופכים אותם לחוטי משי איכותיים. התהליך אכזרי למדי והזחלים שבתוך הגלמים כבר לא יהיו פרפרים אך יזכו להגיע כמתאבן לדוכני מזון מקומיים.
המקום האחרון בו ביקרנו במסגרת הטיול היומי הוא הבית המשוגע - בית שהוא גם מלון ובנוי בערבוביה אדירה. מדרגות ומחילות, כוכים קטנים, גשרים תלויים, מגדלים וחלונות מוזרים. הבית נבנה על ידי אדרכילית מקומית, חובבת טבע שרואה בבית חזרה למקורות.
בערב עוד הספקנו לבלות קצת בלונה פארק מקומי, לשוט בסירת פדלים ולהנות מהופעה של זמר פיליפיני מקסים במסעדה מקומית עם אוכל מצויין, בה קיבלו ילדינו במתנה חולצות יפות של המקום.
היום השני הוקדש לטיול באזור הקרוב יותר לעיר וכלל נסיעה בהרבה סוגי רכב שונים ומשונים. התחלנו מטיול ברכבת ישנה, עם קירות שקופים, למקדש מרהיב המכוסה כולו עבודות פסיפס צבעוניות ועשוי משברי צלחות, כוסות ואלפי בקבוקים.
המשכנו לנסיעה ברכבל בגובה אדיר (היה לי - אלעד - מפחיד מאוד) לעבר מקדש בתוך גן מרהיב.
בגן פגשנו נזיר מקסים ושוחחנו איתו שיחה ממושכת. הוא סיפר לנו שהוא קורא תלמוד וסיפר לנו על תובנות שלו בנוגע לבודהיזם. הנזיר צחק לאורך השיחה צחוק לבבי כזה, שגרם לנו להרגע ולצאת ממנה בתחושה מצויינת. לקראת פרידתנו קיבלנו במתנה שני ספרים מקסימים.
יצאנו מהגן, עלינו על הרכב והגענו למפל נוסף והפעם חוויה מעניינת אחרת - רכבת הרים מהירה מאוד שלקחה אותנו לתחתית המפל ובהמשך חזרה למעלה. היה מסעיר.
בערב שכרתי אופנוע קטן ונסעתי לטיול קצר עם הילדים להשתעשע בפארק המקומי ולהנות עוד קצת מהעיר המקסימה הזו.
ארוחת ערב אכלנו שוב במסעדת V cafe הטעימה, עם הופעות הבלוז המקסימות שבה.
נהטראנג
בנהטארנג תיכננו להשאר רק מספר שעות. הגענו בנסיעה קצרה ומרהיבה של ארבע שעות מדלאת. דרך פתלתלה על ובין ההרים, הרבה ירוק מסביב ושפע של מפלים. הנחנו את התיקים בסוכנות הנסיעות, לבשנו בגדי ים ורצנו לעבר ההרפתקאה הבאה. בנהטראנג יש אי המרוחק כשלושה וחצי ק״מ מהיבשה ובו פארק מים, עולם ים ולונה פארק ענק. האי מחובר ליבשה על ידי רכבל ארוך (הרכבל הארוך ביותר בעולם מעל הים).
קנינו כרטיסי הכול כלול ובמהירות שיא נכנסנו לרכבל. הנוף מלמעלה מרהיב ביופיו. מי טורקיז, סירות קטנות וגדולות במים ובאופק מצד אחד העיר נהטראנג ומהצד השני איים רבים. לי (שוב - אלעד) הדרך היתה קצת מפחידה אבל ענבלי והילדים מאוד נהנו.
ירדנו מהרכבל הישר לעולם הים - אקווריום גדול ובתוכו דגים שונים ומשונים, כולל מערה שקופה שנותנת תחושה של צלילה כמעט אמיתית. לטעמי הזכיר קצת את האקווריום בו ביקרנו בבנגקוק, אבל פחות מרשים.
ממשיכים לפארק המים - פארק ענק ומאתגר עם המון מגלשות, בריכת גלים, מזרקות וכול טוב מימי. הכי נהננו מהמגלשה המשפחתית. עולים כל המשפחה למשהו שבין סירה לאבוב, ויורדים במהירות שיא אל תוך בריכת מים.
כחמש שעות נהננו לנו במים, התקלחנו ואפילו הספקנו להשתעשע בעוד 3 מתקנים יבשים בלונה פארק הגדול, שנמצא גם הוא במתחם.
החזרה שוב ברכבל והפעם לאור השקיעה, שצובעת את הכל בצבעים רכים יותר, בדרכנו לאוטובוס שייקח אותנו בנסיעת לילה ליעדנו הבא - הו-יאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה