הפעם גם הנסיעה לכאן הייתה מיוחדת וקצת אחרת. יצאנו מנטארנג בשעה 19:00 בערב לקראת נסיעת לילה. הנסיעה עברה עלינו באוטובוס שינה - אוטובוס שבו במקום כסאות יש מיטות. באוטובוס שלוש שורות של מיטות דו קומתיות, כשאנחנו ישנו בקומה התחתונה בארבע מיטות, לקראת חלקו האחורי של האוטובוס. יהל היה משוכנע שמדובר בכלל במגרש משחקים ועלה וירד מהמיטות בתנועות שלא היו מביישות לוליין בקרקס, ורק לאחר כשעתיים נרגע והלך לישון. בבוקר סיכמנו את הנסיעה כנוחה יחסית והילדים וחלקית גם אנחנו, הצלחנו לצבור שעות שינה.
הגענו להו-יאן, התארגנו בקלות רבה על מלון ויצאנו להסתובב בעיר העתיקה. שורר בה באמת קסם מיוחד. היא נינוחה ומוצלת וזורמת לאיטה על גדות הנהר שגם הוא זורם לא מהר. נהננו להסתובב בעיר, ביוזמתו של גוני ארגנו סירה ושייט לטיול דייג בשפך הנהר (מאוד נהננו אבל לא הצלחנו לדוג ולו דג אחד).
ענבלי, מיד אחרי שהגענו, הלכה לתפור לה חליפה (הו-יאן ידועה מאוד בחייטיה וכל חנות שניה מציעה לתפור בגדים לפי מידה). אנחנו הבנים השתעממנו, ענבלי אמרה לנו בבטחון שהיא יודעת את הדרך והיא תגיע עוד מעט. הגענו למלון, השתעשענו לנו בבריכה, חזרנו לחדר, התקלחנו והלכנו לנוח וענבלי עדיין לא חוזרת. אחרי כשעתיים וחצי היא מגיעה בוכה, מסתבר שהיא לא מצאה את המלון והתברברה זמן רב בלי לדעת את השם שלו או היכן הוא נמצא. המזל הגדול היה שהתופרת שהיתה מאוד נחמדה, הסכימה לקחת אותה על אופנוע ולעבור במלונות העיר עד שמצאו את המלון הנכון.
יום נוסף בהו-יאן הוקדש לטיול בעיר השכנה הגדולה דנאנאג. ביקרנו במוזיאון פסלי הצ׳אם שהוגדר כאתר חובה בלונלי פלאנט (אנחנו התרשמנו אבל לא הינו מגדירים אותו כ״חובה״) וטיפסנו לנו במעלה הרי השיש הגדולים ובמערות שבתוכן, וקינחנו ב״כפר הקרמיקאים״ - שהתברר כמקום ממוסחר, בו התבקשנו לשלם כרטיס בכניסה ובכל הבתים ניסו למכור לנו מוצרים שלא התאפשר לנו לראות את תהליך הכנתם. באסה.
האוכל בהו-יאן רשם שיאים חדשים בטיולינו במדינה, וטעמנו בו מיני מאכלים, חלקם יחודיים למקום, במסעדת הבית שלנו ״הדרקון הכחול״. אכלנו שם ספרינג רולס טריים ושמימיים - אותם גילגלנו בעצמינו בתוך דפי אורז דקיקים, ירקות מוקפצים עם טופו מטוגן ואננס טרי, ורד לבן - בצק דק מאודה וממולא במחית חזיר ושרימפס ומעוצב בצורה של פרח (רק הבנים), קאו לוק - אטריות אורז רחבות המוקפצות יחד עם תוספות שונות, דג האפוי בתוך עלי בננה ברוטב לימונית. כל המנות היו מעולות ובמחירים פשוט מגוחכים.
הו-הא
להו-הא הגענו בנסיעה קצרה באוטובוס שנמשכה רק כארבע שעות, יצאנו מהאוטובוס וגילינו שהגענו למקום חם עוד יותר מקודמו.
ביום הראשון הספקנו לטייל בשוק מקומי מקסים ואחרי הרבה ימים ללא סופרמרקט אמיתי, נכנסו לנו בשמחה לסופר מרקט גדול ויהל נהנה לנסוע בעגלת קניות.
התלבטנו רבות בשאלה ״מה עושים ליום ההולדת של יהל?״. קשה לחשוב על משהו מיוחד לעשות בתקופה שבה כמעט כל יום הוא משהו אחר ומיוחד. החלטנו לחגוג את היום בטיול על גבי אופנועים עם נהגים-מדריכים, אשר לקחו אותנו לטייל ברחבי העיר והאיזור, וזאת בנוסף לכל טקסי היומולדת השגרתיים יותר (עוגה, בלונים, מתנה).
ביום השני שלנו בהו-הא חגגנו את יום ההולדת - בבוקר מוקדם הבאנו עוגה ענקית עם המון תותים שהזמנו יום קודם, וסידרנו ממתקים ומתנה יפה. כשיהל התעורר, חגגנו יחד עם עובדות הניקיון של המלון בשירים ובעוגה. מאוחר יותר נפגשנו עם נהגי הeasy riders (ככה קוראים לנהגי האופנועים שלוקחים אנשים לסיורים באיזור, ולפעמים גם בכל רחבי המדינה) ויצאנו ליום טיול מופלא. טיילנו ברחבי העיר ובשוליה, בין מקדשים יפים, ערים מלכותיות עתיקות, קברי מלכים, שדות אורז מוצפים, ומפעלים ביתיים להכנת כובעים חרוטיים וקטורות, והכל תוך נסיעה נעימה באוויר הפתוח, עם הסברים מעניינים ועם אנשים שעושים את עבודתם באהבה ובתשוקה. לאחר הסיור, הלכנו ללונה פארק מקומי - שבעצם היותינו בו הצדקנו את קיומו, נסענו ב״סייקלו״ - אופניים שמחובר להם מן כסא עם גלגלים, וקינחנו בארוחת ערב.
ביום האחרון בעיר, שטנו על ״נהר הבשמים״ על גבי סירת דרקון, שיט שהיה נחמד אבל לא מיוחד.
בלילה יצאנו לנסיעה ארוכה לעיר נין בין, שממוקמת בצפון ויאטנם, שלוש שעות דרומית מהנוי.
הגענו להו-יאן, התארגנו בקלות רבה על מלון ויצאנו להסתובב בעיר העתיקה. שורר בה באמת קסם מיוחד. היא נינוחה ומוצלת וזורמת לאיטה על גדות הנהר שגם הוא זורם לא מהר. נהננו להסתובב בעיר, ביוזמתו של גוני ארגנו סירה ושייט לטיול דייג בשפך הנהר (מאוד נהננו אבל לא הצלחנו לדוג ולו דג אחד).
ענבלי, מיד אחרי שהגענו, הלכה לתפור לה חליפה (הו-יאן ידועה מאוד בחייטיה וכל חנות שניה מציעה לתפור בגדים לפי מידה). אנחנו הבנים השתעממנו, ענבלי אמרה לנו בבטחון שהיא יודעת את הדרך והיא תגיע עוד מעט. הגענו למלון, השתעשענו לנו בבריכה, חזרנו לחדר, התקלחנו והלכנו לנוח וענבלי עדיין לא חוזרת. אחרי כשעתיים וחצי היא מגיעה בוכה, מסתבר שהיא לא מצאה את המלון והתברברה זמן רב בלי לדעת את השם שלו או היכן הוא נמצא. המזל הגדול היה שהתופרת שהיתה מאוד נחמדה, הסכימה לקחת אותה על אופנוע ולעבור במלונות העיר עד שמצאו את המלון הנכון.
יום נוסף בהו-יאן הוקדש לטיול בעיר השכנה הגדולה דנאנאג. ביקרנו במוזיאון פסלי הצ׳אם שהוגדר כאתר חובה בלונלי פלאנט (אנחנו התרשמנו אבל לא הינו מגדירים אותו כ״חובה״) וטיפסנו לנו במעלה הרי השיש הגדולים ובמערות שבתוכן, וקינחנו ב״כפר הקרמיקאים״ - שהתברר כמקום ממוסחר, בו התבקשנו לשלם כרטיס בכניסה ובכל הבתים ניסו למכור לנו מוצרים שלא התאפשר לנו לראות את תהליך הכנתם. באסה.
האוכל בהו-יאן רשם שיאים חדשים בטיולינו במדינה, וטעמנו בו מיני מאכלים, חלקם יחודיים למקום, במסעדת הבית שלנו ״הדרקון הכחול״. אכלנו שם ספרינג רולס טריים ושמימיים - אותם גילגלנו בעצמינו בתוך דפי אורז דקיקים, ירקות מוקפצים עם טופו מטוגן ואננס טרי, ורד לבן - בצק דק מאודה וממולא במחית חזיר ושרימפס ומעוצב בצורה של פרח (רק הבנים), קאו לוק - אטריות אורז רחבות המוקפצות יחד עם תוספות שונות, דג האפוי בתוך עלי בננה ברוטב לימונית. כל המנות היו מעולות ובמחירים פשוט מגוחכים.
הו-הא
להו-הא הגענו בנסיעה קצרה באוטובוס שנמשכה רק כארבע שעות, יצאנו מהאוטובוס וגילינו שהגענו למקום חם עוד יותר מקודמו.
ביום הראשון הספקנו לטייל בשוק מקומי מקסים ואחרי הרבה ימים ללא סופרמרקט אמיתי, נכנסו לנו בשמחה לסופר מרקט גדול ויהל נהנה לנסוע בעגלת קניות.
התלבטנו רבות בשאלה ״מה עושים ליום ההולדת של יהל?״. קשה לחשוב על משהו מיוחד לעשות בתקופה שבה כמעט כל יום הוא משהו אחר ומיוחד. החלטנו לחגוג את היום בטיול על גבי אופנועים עם נהגים-מדריכים, אשר לקחו אותנו לטייל ברחבי העיר והאיזור, וזאת בנוסף לכל טקסי היומולדת השגרתיים יותר (עוגה, בלונים, מתנה).
ביום השני שלנו בהו-הא חגגנו את יום ההולדת - בבוקר מוקדם הבאנו עוגה ענקית עם המון תותים שהזמנו יום קודם, וסידרנו ממתקים ומתנה יפה. כשיהל התעורר, חגגנו יחד עם עובדות הניקיון של המלון בשירים ובעוגה. מאוחר יותר נפגשנו עם נהגי הeasy riders (ככה קוראים לנהגי האופנועים שלוקחים אנשים לסיורים באיזור, ולפעמים גם בכל רחבי המדינה) ויצאנו ליום טיול מופלא. טיילנו ברחבי העיר ובשוליה, בין מקדשים יפים, ערים מלכותיות עתיקות, קברי מלכים, שדות אורז מוצפים, ומפעלים ביתיים להכנת כובעים חרוטיים וקטורות, והכל תוך נסיעה נעימה באוויר הפתוח, עם הסברים מעניינים ועם אנשים שעושים את עבודתם באהבה ובתשוקה. לאחר הסיור, הלכנו ללונה פארק מקומי - שבעצם היותינו בו הצדקנו את קיומו, נסענו ב״סייקלו״ - אופניים שמחובר להם מן כסא עם גלגלים, וקינחנו בארוחת ערב.
ביום האחרון בעיר, שטנו על ״נהר הבשמים״ על גבי סירת דרקון, שיט שהיה נחמד אבל לא מיוחד.
בלילה יצאנו לנסיעה ארוכה לעיר נין בין, שממוקמת בצפון ויאטנם, שלוש שעות דרומית מהנוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה