הגענו אליה לפנות בוקר, אחרי לילה ארוך וגשום. כאילו מהרגע שחצינו את קו ״דרום ויאטנם״ לצפון, מזג האוויר השתנה מהקצה לקצה. ממזג אוויר חם, קייצי ושמשי במהלך כל הבוקר והצהריים, למזג אוויר קר, גשום, אוויר לח, ערפל ואפרוריות. כל אלו ילוו אותנו במהלך השבוע הקרוב. די מבאס, בפרט לאנשים כמונו - חובבי קייץ וחום נצחיים. למרות מה שהובטח לנו מחברת האוטובוסים, נזרקנו באמצע הרחוב, בגשם, בשעה מוקדמת מאוד (שש לפנות בוקר...), כשהכל שומם מסביב. התעשתנו על עצמינו מהר מאוד, מיקמנו את הציוד ואת עצמינו תחת גג של בית קפה רחובי מאולתר, ושלחנו בגאווה את אלעדי לחפש לנו מלון. לא הרבה זמן אחרי, כבר ישבנו במסעדת המלון, סועדים ארוחת בוקר. מאוחר יותר, יצאנו אל עבר פארק ״טאם קוק״, הקרוי גם ״מפרץ הלונג של שדות האורז״. נסיעה קצרה ואנחנו באיזור זרוע במאות או אולי אלפי הרים גיריים, הבוקעים במקריות מתוך שדות האורז הירוקים, המבריקים ממים. ההרים אף הם מכוסים בצמחייה ויוצרים איזור מעניין ועשיר מבחינה גיאולוגית. הליכה רגלית בינות ההרים הציוריים ושיט בין שדות האורז, כשמידי פעם נכנסים לתוך מערה שיצרו המים בסלע או מאתרים עזים אמיצות, שיצאו ללחך עשב במדרון התלול של ההר (במסעדות המקומיות מוכרים אותן אחרי זה כבשר איכותי). מאוחר יותר, שתי תצפיות מגבוה על כל התופעה המרתקת הזאת ואפשרות למבט רחב יותר, כשעשרות הרים מבצבצים מתוך ירוק השדות. יופי פראי, שקשה לתאר במלים (יש הרבה תמונות).
למחרת ביקרנו בפארק לאומי המצוי באותו איזור. גם פני השטח של הפארק הם כמו בטאט קום, אלא שכאן שטח גדול מאוד מכוסה כולו ביער גשם. נכנסנו לשטח הפארק ונסענו כחצי שעה בתוך כביש, שכולו מכוסה בגג של צמחים עבותים, ומשני צידיו מסדרון ירוק ופראי. עצרנו בנקודה ממנה המשכנו ברגל, 6 קילומטרים בתוך היער, כשבדרך ראינו עץ בן 1000 שנה. העץ לא היה מרשים במיוחד, אבל הוא היה התירוץ של ההליכה ביער עתיר הצמחים ובעיקר העצים המעניינים, עם גזעים ארוכים ופתלתלים. בגלל הלחות הגבוהה באיזור, הכל היה מבוצבץ וחלק, וכל הטיול לווה בקיטורים בלתי פוסקים מצדי (״אני כמעט נופלת!״, ״כמה בוץ יש כאן!״, ״יורד גשם!״, ״אין כאן שום דבר מיוחד!״ וכדומה).
בהמשך היום ביקרנו במערה בה חיו אנשים בתקופה הפרה היסטורית ולאחריה בשני מרכזי שימור חיות - האחת של צבים והשניה של קופים. היה מעניין.
ביום השלישי ביקרנו בפארק נוסף (צ׳ארנג) של תצורות גיר, ממש קרוב לעיר, שיש בו מערות מדהימות וענקיות אליהן נכנסנו בשייט. מה שהיה מעניין לא פחות, זו כמות האנשים שהיתה שם (זה היה ביום ראשון - כולם בחופש ביום הזה) שיצרה פקק תנועה של סירות בתוך תעלות המים ואפשרות לשוחח עם מקומיים (היינו בערך התיירים היחידים שם והילדים, כמו תמיד, מקור להתלהבות רבה ולתצלומים רבים לא פחות). ההרים הגיריים באיזור הזה הם גדולים יותר והמערות ארוכות מאוד, מלאות בתצורות סלע ובנטיפים מרהיבים.
שארית היום עברה עלינו בנסיעה ארוכה ואיטית (6 שעות) באוטובוס מקומי, אל עבר הלונג סיטי.
למחרת ביקרנו בפארק לאומי המצוי באותו איזור. גם פני השטח של הפארק הם כמו בטאט קום, אלא שכאן שטח גדול מאוד מכוסה כולו ביער גשם. נכנסנו לשטח הפארק ונסענו כחצי שעה בתוך כביש, שכולו מכוסה בגג של צמחים עבותים, ומשני צידיו מסדרון ירוק ופראי. עצרנו בנקודה ממנה המשכנו ברגל, 6 קילומטרים בתוך היער, כשבדרך ראינו עץ בן 1000 שנה. העץ לא היה מרשים במיוחד, אבל הוא היה התירוץ של ההליכה ביער עתיר הצמחים ובעיקר העצים המעניינים, עם גזעים ארוכים ופתלתלים. בגלל הלחות הגבוהה באיזור, הכל היה מבוצבץ וחלק, וכל הטיול לווה בקיטורים בלתי פוסקים מצדי (״אני כמעט נופלת!״, ״כמה בוץ יש כאן!״, ״יורד גשם!״, ״אין כאן שום דבר מיוחד!״ וכדומה).
בהמשך היום ביקרנו במערה בה חיו אנשים בתקופה הפרה היסטורית ולאחריה בשני מרכזי שימור חיות - האחת של צבים והשניה של קופים. היה מעניין.
ביום השלישי ביקרנו בפארק נוסף (צ׳ארנג) של תצורות גיר, ממש קרוב לעיר, שיש בו מערות מדהימות וענקיות אליהן נכנסנו בשייט. מה שהיה מעניין לא פחות, זו כמות האנשים שהיתה שם (זה היה ביום ראשון - כולם בחופש ביום הזה) שיצרה פקק תנועה של סירות בתוך תעלות המים ואפשרות לשוחח עם מקומיים (היינו בערך התיירים היחידים שם והילדים, כמו תמיד, מקור להתלהבות רבה ולתצלומים רבים לא פחות). ההרים הגיריים באיזור הזה הם גדולים יותר והמערות ארוכות מאוד, מלאות בתצורות סלע ובנטיפים מרהיבים.
שארית היום עברה עלינו בנסיעה ארוכה ואיטית (6 שעות) באוטובוס מקומי, אל עבר הלונג סיטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה